התוצאות המדהימות של משאל העם על המשך חברותה של בריטניה באיחוד האירופי הותירו יותר שאלות פתוחות מאשר נתנו תשובות. כל מי שחשב שהבריטים יעדיפו את הסטטוס קוו, הופתע לגלות ביום שישי לפנות בוקר הצבעת מחאה חזקה כנגד האיחוד האירופי מסיבות של סנטימנט כנגד מהגרים ומסיבות של ריבונות.
אחד הדברים המפתיעים הוא שמחנה העוזבים כלל לא היה מוכן לתוצאה הזאת ולכן עד כה בראיונות ובהתבטאויות שומעים בעיקר שאין להם באמת תוכנית קוהרנטית, ובין היתר התחרטות על כל מיני דברים שנאמרו בקמפיין, כמו הנתון המפוברק של 350 מיליון ליש"ט שנשלח לאיחוד האירופי שכעת כביכול יישלח למערכת הבריאות, או ההבטחה שההגירה הבלתי מוגבלת מהאיחוד האירופי תיפסק אחרי שבריטניה "תקבל שליטה" על הגבולות.
דיוויד קמרון שניצח רק לפני קצת יותר משנה את הבחירות בצורה מרשימה וכגד כל הסקרים, התחייב למשאל עם על עתיד החברות באיחוד האירופי. זאת הייתה החלטה פופוליסטית שנועדה להקנות לו שקט בתוך המפלגה המפולגת שלו. זה היה מבחינתו הימור אבסולוטי על המשך הקריירה שלו.
לא רק שקמרון לא הצליח לאחד את מפלגתו, הוא אולי ייזכר כראש הממשלה שיוביל לפירוק הממלכה המאוחדת, במידה וסקוטלנד אכן תלך למשאל עם שני על המשך היותה חלק מהממלכה המאוחדת. קמרון, שהודיע לפני שנה שזאת תהיה הקדנציה האחרונה שלו כראש ממשלה, לא תכנן לסיים אותה כל כך מוקדם.
חברו הטוב משכבר הימים, בוריס ג'ונסון, פוליטיקאי ממולח ואופורטוניסט חסר תקנה, לא באמת חשב שמחנה העוזבים ינצח בהצבעה ופרצופו במסיבת העיתונאים ביום שישי בבוקר העיד כאילו חזר מלוויה. ג'ונסון בחר להצטרף למחנה הזה מסיבה אחת ויחידה, ההזדמנות שלו לבנות את עצמו כמועמד להחליף את קמרון ביום מן הימים.
ג'ונסון מאד פופולארי בין חברי הפרלמנט של המפלגה השמרנית וגם בקרב פעילי המפלגה, ולכן למרות שהוא מאד פרו אירופאי בדעותיו כמו שאנחנו זוכרים מתקופת כהונתו כראש עיריית לונדון, הוא החליט לזרוק לפח את יחסיו עם קמרון תמורת ההזדמנות להגיע לדאונינג סטריט.
אי אפשר שלא להתייחס למנהיג מפלגת הלייבור, ג'רמי קורבין. במשך עשרות שנים קורבין הוא אחד מהמבקרים החריפים ביותר של האיחוד האירופי. קורבין לא נטל ממש חלק פעיל בקמפיין עד לשבוע האחרון והמסרים החלשים שלו הראו שהוא לא באמת נלהב להישאר באיחוד, דבר שהשפיע על דפוסי ההצבעה של מצביעי הלייבור.
ראש עיריית לונדון סאדיק קאן, החליט לשים בצד את הפוליטיקה המפלגתית והשתתף בקמפיין ביחד עם דיוויד קמרון. אולם, קורבין סירב לעשות זאת מסיבות עקרוניות. מעניין שלקורבין לא הייתה בעיה לשתף פעולה באירוע בפרלמנט עם נציגי חמאס וחיזבאללה.
עתידו של קורבין כעת בסכנה אחרי שיותר מחצי משרי ממשלת הצללים התפטרו במהלך הימים האחרונים. בהתחשב בנזק האלקטורלי, האולי בלתי הפיך שנגרם ללייבור, על קורבין לפנות את הדרך ולתת למישהו אחר להציל את המפלגה.
שני הצדדים בקמפיין בעיקר הפחידו ולא השתמשו ממש במסרים חיוביים, וזה השפיע לרעה יותר על הקמפיין של להישאר באיחוד האירופי. גיוס המומחים והמדינאים לא הספיק כדי להשפיע על דעת הקהל. העוזבים הפחידו בנוגע למהגרים ועל כך שלבריטניה אין שליטה על הגבולות, וזה דיבר והשפיע רבות על מצביעים מחוץ למטרופולין של לונדון והסביבה.
מצביעי לייבור מסורתיים ממעמד הפועלים באזורים כמו יורקשייר ובערים כמו סנדרלנד וניוקאסל נטשו את המפלגה במשאל העם הזה והצביעו לעזוב. יש היגידו שמדובר בהצבעה אנטי ממסדית כחלק מהגל ששוטף את אירופה.
אך כשבוחנים את ההשלכות הרי שאותם מצביעים יהיו אלו שייפגעו הכי הרבה מיציאה מהאיחוד האירופי, שכן האיחוד לא יזרים יותר כספים לפיתוח האזורים האלה.
כשמסתכלים על נתוני ההצבעה מגלים שהממלכה ממש לא מאוחדת. לונדון וסקוטלנד תמכו בהישארות ואילו בשאר האזורים לעוזבים היה מנדט גדול יותר. נתוני ההצבעה מגלים גם שהפנסיונרים הצביעו ברובם לעזוב, כמו כן ההשלכות של העזיבה לא ישפיעו עליהם למשך הרבה שנים.
הדור הצעיר הצביע בהתלהבות עבור הישארות. הדור הצעיר הוא זה שעשוי להיפגע הכי הרבה מעזיבה של בריטניה באיחוד האירופי, שכן יימנעו ממנו האפשרויות לחיות, לעבוד וללמוד בכל אחת מ-27 המדינות האחרות של האיחוד האירופי. כמו שמישהו ברשתות החברתיות כתב על ברקזיט: ‘Worst Xmas present from Grandma’ .
הרבה מאלו שהצביעו לעזוב חשבו שברגע שמצביעים לעזוב אז ההגירה תוגבל. בריטניה זקוקה לגישה לשוק האירופי המשותף. לכן, אם בריטניה במהלך המשא ומתן העתידי על היציאה מהאיחוד תרצה גישה, היא תהיה חייבת לקבל את עקרון חופש התנועה. בריטניה לא תוכל לייצר הסכמי סחר בילטרליים עם מדינות האיחוד האירופי ולכן הכוח הוא בידיים של האיחוד ולא של בריטניה כמו שכל מיני אנשים חשבו.
לא מעט בורות סבבה את הדיון סביב האיחוד האירופי. הצהובונים בבריטניה במשך עשרות שנים הפיצו מיתוסים לגבי האיחוד האירופי שנחרטו עמוק במוחם של מצביעים כמו: "האיחוד הוא לא דמוקרטי", זאת כאשר יש חברי פרלמנט שנבחרים בבחירות ישירות או חברי מועצת השרים שמקבלים את ההחלטות בכל נושא פוליטי ומיוצגים על ידי שרים מכל מדינה.
לבריטניה היה את הדיל הטוב ביותר באיחוד האירופי: מחוץ ליורוזון, מחוץ לאזור שנגן והבטחה לא להשתתף באינטגרציה פוליטית עתידית. לצערי הרב, מחנה ההישארות לא טרח לחזור על המסרים האלה בצורה מספיק משכנעת ולא הסביר בנוגע לנושא ההגירה כי כמות המהגרים שמגיעה מחוץ לאיחוד האירופי גדולה בהרבה מזו שמגיעה מתוכו.
הדו שיח סביב נושא ההגירה מהאיחוד האירופי, שהיא הגירה מצוינת עם אנשים משכילים שעובדים קשה ומשלמים מסים ולא לוקחים כמעט הטבות רווחה, התלהט. בסופו של דבר גם גרם לרצח של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס. קוקס ששילמה בחייה על כך שהיא תמכה בהגירה, בעזרה לפליטים ובהיותה תומכת הישארות.
לא משנה כמה שני המחנות גינו את הרצח, ישנו מחנה אחד שהתבטא בצורה חסרת אחריות שגרמה לאדם לקחת את החוק לידיים. לאף אחד לא ברור כרגע מה יהיו תוצאות המשא ומתן ומתי הוא יסתיים.
דיוויד קמרון סינדל את מחליפו או מחליפתו העתידיים בכך שהוא לא יפעיל את סעיף 50 באמנת האיחוד האירופי, שמשמעותה התחלת המשא ומתן על היציאה, בעוד גורמים בכירים באיחוד דוחפים להוציא את בריטניה כמה שיותר מהר.
מה שברור הוא שמדובר בטעות היסטורית שכנראה שלא ניתן לשוב ממנה. בעולם גלובאלי בו מדינת הלאום מאבדת מצביונה עקב הגבולות הפתוחים, הדרך ליצור שיתופי פעולה כלכליים ולקדם אינטרסים משותפים כמו מלחמה בטרור ואיכות הסביבה, היא הדרך המולטילטראלית בארגון כמו האיחוד האירופי. לאיחוד יש כוח רב יותר מאשר לכל מדינה בודדת וכאשר בריטניה היא חלק ממנו היא יכולה לקדם את האינטרסים הלאומיים.
אם מסתכלים על הזווית הישראלית והיהודית בסיפור משאל העם הזה הרי שגם שם ההשלכות הן לא ממש חיוביות. בריטניה היא אחת מאחרונות הידידות הטובות של ישראל באיחוד האירופי, וללא בריטניה בשולחן הדיונים, יהיה לישראל קשה להילחם כנגד יוזמות מדיניות בבריסל. נושאים כמו ברית מילה ושחיטה כשרה עולים על שולחן הדיונים באופן תדיר בבריסל וללא בריטניה, הדבר יכול להשפיע לרעה על חירויות הפרט של יהדות אירופה. כל זה מוכיח שההחלטה לעזוב את האיחוד האירופי לא רק שתפגע בבריטניה מבחינה כלכלית במה שקשרו לעבודות, השקעות ,יבוא או יצוא, אלא גם תפגע במדינות אחרות באירופה.
הכותב הוא חבר מפלגת הלייבור והצביע בעד הישארות באיחוד האירופי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו