"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לבריטים נמאס להיות הכספומט של אירופה

,עודכן

לא במקרה צמח האיחוד האירופי לאחר מאות שנים עקובות מדם, ובעיקר כתום מלחמת העולם השנייה. הרוסה ונתמכת באורח חסר תקדים בסיוע כלכלי אמריקני, שנשא את שמו של ג'ורג מרשל, הבינה היבשת המוכה כי יש יתרון בשיתוף פעולה. מה שהחל כמיזם חדשני של שר החוץ הצרפתי רובר שומאן בתחום הפקת הפחם - הפך לאימפריה־מפלצת.

הרעיון נישא על כנפי חזון גדול ותפיסה הגיונית נבונה. אך היו לו גם גידולי פרא של ביורוקרטיה מנופחת ומתנשאת ויהירה ובזבזנית ותופעת הלוואי הבלתי נמנעת שהשגשוג אשר החל כייבוא עובדים זרים בזול הפך למבול של פליטים המאיים על האירופאים ומכעיסם.

המניע העיקרי להחלטת הפרישה הבריטית שלשום היה, כמובן, כלכלי. נמאס לאנגלים לשמש (עם גרמניה וצרפת) ככספומט של המדינות העניות ולקלוט את הפליטים מאפריקה ומהמזרח התיכון. האיחוד עלה להם עשרות מיליארדים בשנה, והם חשו פראיירים.

המיאוס אינו רק אנגלי. לפני שנים נמצא לו אות מבשר בוויכוח שהתנהל באיטליה כאשר "הליגה הצפונית" השתעשעה ברעיון לפורר את המדינה המאוחדת כיוון שלא רצתה עוד לממן את הדרום רווי המוסלמים בנאפולי. בארצות אחרות קמו גורמים שלא רצו לפרק את מדינותיהם, אבל להסתלק מהאיחוד. הם בלטו בגרמניה ובצרפת בעיצומו של המאבק נגד קליטת הפליטים.

גורם משני - גם הוא חשוב - היה הנוגדנים הטבעיים לאיחוד. מגנים את הפורשים כ"לאומנים", ויש בוודאי כאלה, אבל לא כולם. האיחוד האירופי איים על הזכות ל"הגדרה עצמית" שניסח כמעט לפני 100 שנים וודרו ווילסון. כאילו לא ידעה שובעה לחצה הביורוקרטיה של האיחוד מבריסל על כל הבירות ביבשת לצמצם את ריבונות הממשלות הנבחרות לטובת ארגון ענק, מאיים, חסר גבולות וריסון. אלמלא ספג עתה האיחוד האירופי מכה ש"סופה מי ישורנו?" היה חותר להפוך את מוסדותיו לממשלה אחידה של אירופה. אך עמיה אינם רוצים.

מפני שרוב הוויתורים על הייחוד למען האיחוד מובילים למקומות רעים, וברבות הימים גם לטשטוש הבידול התרבותי לטובת מכנה משותף אפור. עוד זמן מה כזה - ואולי בזכות מעמדו של האינטרנט - יש סיכוי שהיתה עולה דרישה להאחדה של כל השפות ביבשת, והצרפתי היה קורא בבית הספר את "טרטיף" באנגלית, וכמותו גם התלמיד הגרמני משנתקל בטקסט של "פאוסט". הרי לאפשרות כזאת של לשון אחידה כיוון ד"ר אליעזר זמנהוף כבר ב־1887 את שפת האספרנטו. היא היתה מוחקת כל גוון למרות שנועדה להיות רק "שפה שנייה".

ביסודו של דבר יש באיחוד האירופי משהו מהרעיון החיובי אך הבלתי אפשרי המונח ביסוד הסיפור המקראי על מגדל בבל. בעידן התנ"כי גויס הכוח האלוהי להפיצו לכל עבר. שלשום החלו במלאכת הריסתו 52 אחוזים מבוחרי בריטניה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר