יש להן כנפיים

לפני 20 שנה בדיוק, כאשר עמדתי לפני הליך הגיוס לצה"ל, אפשרות הגיוס לקורס טיס היתה בגדר משימה בלתי אפשרית למימוש. בג"ץ אליס מילר הטרי נתן בשעתו לחיל האוויר זמן התארגנות, ושערי בית הספר לטיסה של חיל האוויר היו עדיין סגורים עבור מלש"ביות שכמותי. לקח עוד זמן מה עד שאלו נפתחו ועוד 20 שנה כדי שנשים יהיו עשרה אחוזים מכלל מסיימי הקורס, כפי שעתיד להתרחש בשבוע הבא על מגרש המסדרים בחצרים.

נתון היעד הזה, שאותו הציב מפקד החיל לשעבר האלוף (מיל') אליעזר שקדי, הוא עוד תחנה בדרך במסגרת השאיפה שיבוא יום וגם האופק הזה ייראה לנו משונה ונמוך עד מאוד. בשנים האחרונות אחוז הנשים הניגשות למבדקי טיס נמצא בעלייה מתמדת, כמו גם הנשים הניגשות לגיבוש טיס וכן אלו המסיימות את הקורס.

ההיסטוריה כרגיל משכתבת את עצמה לאחור, וזהו אולי המקום להזכיר שטרם הקמתו הרשמית של צה"ל היו כבר נשים טייסות בחיל האוויר. נשים כגון יעל רום וזוהרה לביטוב כבר הטיסו מטוסים בטיסות מבצעיות מעבר לקווי האויב, הרבה לפני שהיה צורך בהתערבות משפטית כדי להחזיר את המצב שהיה לקדמותו.

בעת הזו קשה שלא להיזכר באמירתו הנודעת לשמצה של עזר ויצמן לאליס מילר, עת שלח אותה - המיידלע - "לסרוג גרביים". שני עשורים לאחר מכן, עשרות נשות צוות אוויר חברו יחד לקבוצת שיח הנפגשת אחת לכמה שבועות ודנה בנושאים מגדריים הקשורים בין היתר לאופי שירותן הצבאי ולמאפיינים המיוחדים שלו. אלו מפגשים אשר נולדו מנקודת מוצא של צורך ממשי, עוצמה וסולידריות של נשים לעמוד על זכויותיהן וייחודן. השם החתרני אשר נבחר לקבוצה הוא - איך לא - "סורגות גרביים". סגירת מעגל מופלאה.

20 שנים אחרי ועדיין מרגש בכל פעם מחדש לראות אישה נוספת מסיימת את קורס הטיס המפרך.

ביני לביני אני תוהה, מתי הדבר הזה יפסיק לרגש אותי ואותנו? מתי הכותרות יפסיקו לדווח בדרמטיות וחגיגיות יתר בכל פעם שאישה תענוד זוג כנפיים אפורות? מתי נפסיק להתלהב מכל אישה אשר שוברת תקרת זכוכית בצבא ומכל שינוי ביחס כלפי נשים בצה"ל? אולי בעוד 20 שנה מהיום, כאשר אישה תהיה מפקדת טייסת ואפילו מפקדת חיל ולא יהיה עוד צורך ביעדים, אחוזים וספירות ואפילו לא בטור שכזה.

עד שזה יקרה - ובשעה שאין שום אישה סביב שולחן המטה הכללי בקריה - נמשיך ככל הנראה להתרגש ונבין שלצערנו הרב, הדרך שלפנינו עוד ארוכה היא ורבה.