זו הכרזת מלחמה

בלי תיאום מוקדם ביניהם הכריזו אתמול משה (בוגי) יעלון וכמה שעות אחריו אהוד ברק - מלחמת חורמה פוליטית בהנהגתו של בנימין נתניהו. תגובת ראש הממשלה לא בוששה לבוא. הוא טען כי מניעיהם היו אישיים.

נער הייתי גם זקנתי וראיתי מועמדים רבים כמו אלה שנחזו בכנס הרצליה, והתוצאות לא היו אחידות. היו נאומים שהציתו תבערה מפלגתית וגרמו לקרעים ושסעים. שני הבולטים היו הקמת רפ"י על ידי דוד בן־גוריון וקדימה בהנהגת אריאל שרון.

היו גם נאומים סוחפים כאלה שהסתיימו בקול ענות חלושה. בהקמת מין סרח־סיעה לתקופת כהונה אחת או שתיים, ויוזמיהם ירדו מן הבימה או חזרו לביתם המפלגתי. גם בצד זה של המשוואה ממלאת קדימה תפקיד מרכזי, ולפניה סיעתו של דוד לוי.

איש אינו יודע לאן זה מוביל. ברק סירב אמש להתייחס לאפשרות שיחזור לזירה. הוא טען שכל עיסוק בצד האישי מסתיר מהציבור את הנושאים הקשים, המהותיים, הכמעט־אפוקליפטיים, שהעלה בנאומו, שבו תקף את נתניהו, מדוע דווקא ראש הממשלה אפוקליפטי. אבל יעלון אמר "ברחל בתך הקטנה" כי פניו למאבק על הנהגת המדינה.

ברור שסוגיית הפרידה של יעלון מנתניהו תמלא תפקיד נכבד בדו־קרב הלשוני הצפוי ביניהם. רבים שדיברו עם יעלון במהלך שנותיו במשרד הביטחון שמעו מפיו כי אינו מועמד לחתור תחת נתניהו. אך הקרע נרקם. הוא לא היה מעשה של רגע נתון. תחילתו במאבק על פינוי הבתים בבית אל שנועדו להריסה בצו בג"ץ. אז החל יעלון לרטון כי נתניהו לא התייצב להגנת שלטון החוק אם כי לא מנע ממנו לבצע את הנדרש. מאז היתה הידרדרות בשיפוע חד.

זה עתיד להיות אחד המאבקים המרתקים בתולדות הפוליטיקה הלאומית. אם ברק לא ינסה לחזור לזירה, יישמע קולו ביתר שאת. מפני שרבים אשר אינם מוכנים עדיין להצביע לו מתייחסים אליו בכובד ראש. יעלון מאיים על הליכוד בקו התפר המרכזי מפני שהוא מתכוון לשאוב תמיכה ממנו, לא מהעבודה ומרצ ויש עתיד וכולנו.

רק שמדובר באורך רוח ובאורך נשימה. הממשלה מונה עתה כ־66 ח"כים והפלתה בהפגנות ובפתק הבוחר (לכך קרא ברק) אינה עניין ל"זבנג וגמרנו" אלא למאבק מייגע בין מתאגרפים מנוסים. ככל שנאומי אתמול היו דרמטיים הם היו צלצול הגונג בלבד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו