לאחר שדונלד טראמפ הבטיח לעצמו זה מכבר את כרטיס המינוי הרפובליקני, הצליחה גם הילארי קלינטון - ערב "יום השלישי הגדול" האחרון של עונת הפריימריז - להשיג את "המינימום האולימפי" הנדרש של 2,383 צירים. וכך, יממה לפני שזכתה בניצחון במדינת קליפורניה עתירת הנציגים, נפלה ההכרעה גם במחנה הדמוקרטי.
מזכירת המדינה לשעבר עתידה, אפוא, להוביל את מפלגתה אל שדה המערכה אל מול איל הנדל"ן מניו יורק. ואולם אף על פי שהפור בזירה הדמוקרטית כבר נפל, לא ברור עדיין בשלב זה אם יריבה העיקש והנחוש של קלינטון, הסנאטור ברני סנדרס, ישלים עם פסק דינו של הבוחר ויחליט לנצור את האש, או שמא ימשיך במאמציו הנואשים וחסרי התוחלת לשכנע את "צירי העל" להעניק לו דווקא תמיכתם בוועידת פילדלפיה בחודש הבא. העובדה שתקוותיו לנצח בקליפורניה נכזבו עשויה להביא אותו בסופו של דבר להחלטה להשלים עם הבלתי נמנע, אך הסנאטור הוותיק והלוחמני מוורמונט טרם אותת על כוונתו לפרוש מן המירוץ ולהעניק את ברכת הדרך ליריבתו.
על רקע ערפל הקרב האופף עדיין את מחנהו של סנדרס, קיימת בהחלט האפשרות שניצחונה של קלינטון יהפוך לניצחון פירוס. זאת משום שהתמשכותו של השסע הפנים־מפלגתי עלולה להביא לשובו מתהום הנשייה של תסריט האימים הדמוקרטי משנת 1968. בשנת בחירות זו התחולל מאבק חריף בין ממסד המפלגה ומועמדה לבחירות, סגן הנשיא יוברט האמפרי, לבין האגף הליברלי, שבראשו עמד הסנאטור יוג'ין מקארתי. התולדה הישירה מקרע זה היתה שביום הבחירות נמנע פלח ניכר מן המחנה הדמוקרטי מלהעניק את קולו למועמד המפלגה האמפרי, וכך איפשר למועמד הרפובליקני, ריצ'רד ניקסון, לזכות בניצחון מן ההפקר.
גם היום, אלא אם כן יוכרז על שביתת נשק בין סנדרס לקלינטון, עלול תסריט האפוקליפסה של 1968 לאיים פעם נוספת על סיכוייה של המפלגה הדמוקרטית לשמור בכיסה את המפתח לבית הלבן למשך ארבע שנים נוספות לפחות. לא פחות מ־25 אחוזים מקרב תומכיו של סנדרס כבר הודיעו שאין בכוונתם להצביע עבור קלינטון ב־8 בנובמבר. יתרה מזאת, כדי לגבש הסכם שביתת נשק, שיהיה מקובל על הסנאטור מוורמונט, תיאלץ קלינטון לצבוע את מצעה המפלגתי בצבעים התואמים את משנתו האידיאולוגית והפוליטית, וכך לנוע אל עבר הקוטב הליברלי של המפה הפוליטית.
ואולם דא עקא שתזוזה זו עלולה לפגוע במאמציה של המועמדת הדמוקרטית לגייס למחנה תומכיה את מאגר המצביעים מן המרכז הפוליטי, הרחוקים שנות אור מחזונו החברתי של סנדרס. קלינטון תצטרך, אם כן, להתמודד עם המשימה המורכבת של הורדת מפלס העוינות כלפיה מצידו של הפלג הליברלי שבמפלגתה, אך זאת מבלי לאבד את ציבור הבוחרים העצמאיים, הסולדים מכל סממן של דוגמטיות רעיונית מן הסוג שסנדרס מייצג.
גם בחזית הרפובליקנית התמונה איננה חד־מימדית או חד־משמעית בימים אלה. אף על פי שטראמפ הבטיח זה מכבר את מינויו כמועמד המפלגה ואף זכה לתמיכתם של רוב (אם גם לא כל) מנהיגיה ואישיה הבולטים, התבטאויותיו האחרונות בסוגיות הקשורות למוצא אתני, בלמו - לפחות באופן זמני - תהליך זה של ליכוד השורות, ומחדדות את סימני השאלה באשר למידת יכולתו לזכות בפלח משמעותי של הקול האתני. מבחינה זו חייב המועמד הרפובליקני להפיק לקחים ממערכת הבחירות של 2012. שכן, לפני ארבע שנים ביצע המועמד הרפובליקני, מיט רומני, שגיאה אסטרטגית גורלית בכך שנטש את עמדותיו הקשוחות והבלתי מתפשרות בסוגיית מעמדם של המהגרים הבלתי חוקיים ממקסיקו רק בשלב מאוחר מדי של המירוץ.
כדי לשפר את סיכוייו במרחב קריטי זה חייב, אפוא, טראמפ להימנע מ"תקדים רומני" וכך לשאוף - ובהקדם האפשרי - לגיבושו של קו מתון, מפויס ופרגמטי יותר, העשוי לשפר את מעמדו בקרב קהל יעד עתיר חשיבות זה. השאלה היא אם יהיה מוכן למהלך מתבקש זה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו