הדילמה של הרצוג
טרם יבשה הדיו על ההסכם עם ישראל ביתנו, ובנימין נתניהו קרא ליצחק הרצוג לא לנתק את החוט המשולש ולהמשיך במשא ומתן על הצטרפות המחנה הציוני לממשלה. אתמול חזר על כך למרות - או בגלל - שהרצוג קרא למשה כחלון לפרוש מן הממשלה. גם כחלון פעיל לשכנע את הרצוג. הוא חש בבדידות גוברת לאחר הדחת משה (בוגי) יעלון והפרישה מרצון של עמיתו אבי גבאי.
הדילמה נותרה בעינה והיא דו־שלבית. האחת דנה בעתידו של הרצוג. יש הטוענים בנימה פרדוקסלית כי אין לו ברירה אלא להצטרף לממשלה, שאם לא כן - יודח; ושאין לו ברירה אלא להישאר באופוזיציה, שאם לא כן - יודח.
האחרת, חשובה ממנה, היא עמדת דעת הקהל האופוזיציונית. האם נכון מבחינתה להשלים עם כינון הקואליציה החדשה ולחבור אליה כדי לשפרה? או לפעול רק מספסלי האופוזיציה כדי לקצר את כהונתה? הדילמה הזאת ממתינה לוועידת העבודה.
בכל זאת, אי אפשר להחזיר את הגלגל ליום שבו התברר להרצוג כי הליכוד מעדיף את ההסדר עם אביגדור ליברמן. הרצוג נפגע שנתניהו סירב, לדבריו, לחתום על מה שסוכם ביניהם בעל פה. הייאות לחתום עתה? האם הדבר אפשרי כאשר שני שושביניו הם נפתלי בנט וליברמן?
אך עדיין מחזיק הרצוג בנדוניה נוצצת. בכוחו לעורר מחדש את הוועידה הבינלאומית, אשר קיומה עשוי להעניק לנתניהו את משך הזמן הנחוץ עד סיום מגוריו של ברק אובאמה בבית הלבן בלי שארה"ב תתמוך בכינון פלשתין במועצת הביטחון. יש לו שווי־שוק בזירה הבינלאומית.
לכאורה הכל פתוח. לאחר כל מה שנשמע בכיכר העיר בחילופי הדברים בין נתניהו והרצוג וליברמן - ולאחרונה גם בנט, שדיבר גבוהה־גבוהה על הצלת חיי אדם והסתפק בפשרה של יעקב ליצמן בעניין מינוי מתדרך אלמוני לקבינט המדיני - פחת האמון בדברי הפוליטיקאים. מבחינה זו הם חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם במנותק מלשונם.
רק שהרצוג צריך נקודת פתיחה טובה מזו שבה ניצב בעת שספג מפלה. אולי אין הוא יכול כלל ועיקר להצטרף לממשלה. בוודאי אין אפשרות שיעשה כן בלי הכרזת פתיחה רשמית מאת נתניהו כי יעניק לעבודה את תיק המשפטים. איני רואה כיצד זה קורה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו