נייט המהפנט

1. אמנם הפועל ירושלים היא אלופת המדינה ובערבו של משחק 5 יש לה את יתרון הביתיות, אבל מעובדה אחת אי אפשר להתעלם: בשלושה מתוך ארבעת משחקי סידרת רבע גמר הפלייאוף הפועל ת"א נראתה טובה יותר, חדה יותר, והצליחה ליישם לא רק את האג'נדה המקצועית שלה, אלא גם לייצר ניצוץ רגשי שהדליק עוד יותר את המתודלקים, וחיבר אליה את כל מי שאוהב סיפור טוב. כי מעבר למכת הפציעות (זוכרים את ג'ון וויליאמסון?) ולמאמן הרוקי ונטול הקרדיט (בשנה שעברה היא הפסידה בסוויפ מול אותה קבוצה באותו שלב), הים שאליו מתנקז הנחל של הפועל ת"א הוא נייט רובינסון.

לעיתים נדמה שהשיר של להקת פוליס "כל נשימה שתקחי", שבו מתוודה האהוב הננטש על האובססיביות, המפחידה יש לומר, שבה יעקוב אחר אהובתו הנוטשת, נכתב עליו. כל צעד שתעשה, כל נשימה שתנשום, כל משחק שתשחק - נצפה בך. כי אין רגע דל: רגעי משחק טריוויאליים הופכים לדרמה, של דרמה קינג. שורקים לו עבירה - מעניין איך יגיב, והאם זה ייגמר בטכנית? רפי מנקו יוצר איתו מגע, האם הפתיל ישתחרר? שרון אברהמי עומד להחליף אותו - האם הוא יעשה מעשה ראובן עטר בוויקו חדד בחצי גמר גביע המדינה 1994, יסרב להתחלף, או רק ינענע באצבעו "לא" כמו היה דיקמבה מוטומבו, בעודו מסתובב נמרצות על המגרש, כמו אריה הכלוא בכלוב צר למידותיו, מופאסה בגובה 1.75?

אז נכון שזה יכול לעיתים לעייף - האיש די מתיש - אבל רגע לפני שתבקשו לפורר לו מבלי שירגיש קצת ריטלין לבקבוק המים שלו, יש לפחות עוד 40 דקות איתו, אז שבו לאחור ותיהנו מהמופע, כי כשהוא יעלה על המטוס, ימריא איתו גם הניצוץ שהדליק את הכדורסל הישראלי כולו.

2. איך שלא נהפוך את זה, ההצטרפות של עו"ד רונית אמיר־יניב לשיר עידוד מבזה של אוהדי הפועל ת"א כלפי קבוצות אחרות, מרוקן מתוכן את תפקידה מבחינה מוסרית ואתית ומהווה שירת הברבור שלה בתפקיד. הלוא היא זו שתפקידה להעמיד קהלים לדין על שירי עידוד בזויים. הגילוי חושף גזענות במסווה של דאחקה ("בית"ר אנאלפבתים"), חוסר מודעות משווע לאחריות ונראות של תפקיד ציבורי, או גרוע מכך, מודעות המרשה לעצמה להשתין מהמקפצה היישר על ראשי המתרחצים.