תהליך ארוך שהסתיים באליפות ראויה

1.האליפות של הפועל ב"ש לא נבנתה ביום אחד. שורת רכישות נכונה ומפוכחת שהמשמעותית מכולן היתה החתמתו של אליניב ברדה אחרי קריירה נהדרת בבלגיה. ברדה נתן את הלגיטימציה להפיכתה של ב"ש למוקד משיכה לשחקנים. התרומה שלו לקבוצה בהבקעות ובמנהיגות היתה מכרעת וכך גם ביכולת שלו לקבל את היותו שחקן ספסל בחלק מהעונה היו משמעותיים בשמירה על המרקם החברתי.

ההצלחה של ב"ש בגזרת הזרים היא אחת הנקודות הבולטות בהישג הזה. ההשתלבות הנהדרת וההמשכיות של סוארז, הובאן ואוגו המצויינים נתנו לקבוצה יתרון גדול על פני מכבי ת"א. ההצטרפות של נוואקמה בקיץ הוסיפה המון עוצמה לחלק הקדמי.

חובה לציין את התרומה של השחקנים שהגיעו העונה כמו שיר צדק, שזכה באליפות שנייה עם שתי קבוצות שאינן נמנות על 4 הגדולות בכדורגל הישראלי, הוא היה העוגן של בכר בחלק האחורי. את גורש עם יכולת נהדרת בין הקורות, ראדי שזכה באליפות רביעית ברציפות עם תרומה רצינית לקישור החזק של הקבוצה וגם בן שהר.

צמד המאורים, מליקסון ובוזגלו, החמיצו חלק מהעונה בשל פציעות אבל במשחקים ששותפו עשו הבדל גדול. בוזגלו היה שותף בכיר לכל תהליך ההתעצמות של ב"ש בשנתיים האחרונות ומליקסון עם היכולת האישית הנהדרת שלו נתן את הערך המוסף.

2.המאמן הוא אחראי לטוב ולרע וברק בכר חתום על האליפות הזאת. בתחילת העונה השאלה היתה כיצד הוא יתפקד מחוץ לחממה של ק"ש, איך יתנהל עם סגל איכותי ורחב. המאמן הוכיח הרבה בגרות ומנהיגות והוביל את הקבוצה לרצף מרשים של משחקים ללא הפסד תוך הפגנת עליונות בולטת. הבנייה של הסגל הייתה נכונה, עם מחליפים טובים שאיפשרו לקבוצה להמשיך ולנצח גם עם חיסורים משמעותיים בהרכב. הוא יצר קבוצה מאורגנת שמחה ומגובשת על המגרש ומחוצה לו וראוי לכל המחמאות. ההימור של ברקת על המאמן הצעיר הצליח בגדול.

צריך לציין את המעבר לאיצטדיון החדש והתרומה האדירה של הקהל הבאר שבעי. איזה עיתוי היה לנטישת וסרמיל המדכא לטובת איצטדיון טרנר המודרני והמרשים. הקהל שכל השנים סבל מתדמית ירודה, חלק מזה בצדק ,התאים עצמו לאכסניה החדשה וסיפק תצוגות עידוד נפלאות.

3.אחת הנקודות המעניינות שמעצימות עוד יותר את ההישג הגדול של הפועל ב"ש היא שהקבוצה הדרומית גברה במירוץ ארוך על מכבי ת"א, הקבוצה היקרה בתולדות הכדורגל הישראלי. לא מדובר בהבלחה, אלא עונה שלמה של ריצה כתף אל כתף מול יריבה שמשיגה אחוזי הצלחה גבוהים אפילו מאלה של עונות האליפות. תחרות היא סם המרץ של הכדורגל והעונה ראינו מאבק אמיתי על התואר, דבר שלא היה שנים רבות. הצלחת מגיעה לאלונה ברקת שקיבלה מועדון אחרי שנים של דשדוש, בנתה מערכת בריאה וטיפסה ותפסה מקום בצמרת עד החותמת המהדהדת. מגיעה מילה טובה לסכנין על הספורטיביות שהפגינה, בניגוד למכבי חיפה המבישה שהתפרקה בבלומפילד.