ערב ירידת המסך על עונת הפריימריז, מתברר שפער עמוק מפריד בין המפלגה הרפבוליקנית לזו הדמוקרטית בארה"ב. באשר למחנה הרפובליקני, אפשר לקבוע שמערכת הבחירות המוקדמות כבר הגיעה לסיומה בפועל, ובחירתו של דונלד טראמפ כמועמד במירוץ לבית הלבן מובטחת. אף שקיימים עדיין, בקרב הממסד הרפובליקני ובכירי המפלגה, כיסי התנגדות אחדים לאיל הנדל"ן בניו יורק, קלושים הסיכויים לכך שמוקדי טינה וביקורת אלה יצמיחו מהלך בלימה קונקרטי כלשהו בדמותו של מועמד חלופי, שיהיה אפשר להריצו כמועמד עצמאי. נהפוך הוא, כל הסימנים מעידים על כך שגם אם בני משפחת בוש, או המועמד הרפובליקני לנשיאות ב־2012, מיט רומני, יתמידו בהתנגדותם לטראמפ - עתיד חלק הארי של התנועה הרפובליקנית להתייצב מאחורי מועמדותו ולפעול במלוכד למען ניצחונו בבחירות.
התנהלותה הלעומתית המתמשכת של שושלת בוש כלפי טראמפ מעוררת לאחרונה ביקורת נוקבת בקרב המפלגה, שכן נודפת ממנה ארומה של צדקנות והתחסדות. אכן, טראמפ לא היה צמחוני או מעודן כלל ועיקר בעת שתקף באורח בוטה את יריביו, ובכללם את מושל פלורידה לשעבר, ג'ב בוש. הוא לא חסך את שבטו גם מאחיו של המושל, הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, ובין השאר הזכיר שוב ושוב שהפיגוע במגדלי התאומים התרחש כאשר בוש הבן היה מופקד על ביטחונה של האומה. ואולם עם כל חריפותם של הדברים, דומה שהביקורת שהטיח טראמפ בבני משפחת בוש מחווירה לנוכח התנהלותו של בוש הבן כאשר הוא עצמו התמודד על כרטיס המינוי הרפובליקני בשנת 2000 נגד הסנאטור ג'ון מקיין.
גם היום קשה לשכוח את הגל העכור של השמצות נטולות יסוד מבית היוצר של מטה בוש, שבמרכזן עמדה הטענה שמקיין (מגיבורי מלחמת וייטנאם, ששרד כשש שנים בכלא הצפון־וייטנאמי) הפקיר - לאחר ששוחרר משביו ונבחר לסנאט - את אחיו הלוחמים והיה אדיש לזכויותיהם. פרשה עגומה זו, שסתמה למעשה את הגולל על סיכוייו של מקיין לזכות במינוי הנכסף בשנת 2000, מועלית היום מתהום הנשייה ויש בה כדי להעמיד בצל את הרטוריקה המתלהמת של טראמפ כלפי האחים בוש. על רקע התשתית ההיסטורית, המעידה על כך שטראמפ לא שינה סדרי עולם או כללי משחק כשלהם, ולא היה מי שהחדיר את השיח האלים אל תוככי התרבות הפוליטית האמריקנית, ועל רקע מאמציו האחרונים לגבש מכנה משותף - תוכני וסגנוני כאחד - עם מנהיגי מפלגתו, מתקבל יותר ויותר הרושם שהמפלגה הרפובליקנית צועדת במהירות לקראת התכנסות וליכוד רוב (אם לא כל) השורות לקראת ההכרעה בנובמבר.
בה בשעה שטראמפ זוכה ללגיטימציה הולכת וגדלה מבית, ויכול להפנות את רוב מרצו ותחמושתו כלפי יריבתו הדמוקרטית, נאלצת קלינטון להמשיך במלחמת ההתשה שכפה עליה הסנאטור ברני סנדרס. בעוד המועמד הרפובליקני פתח כבר בהרעשה ארטילרית כבדה על מזכירת המדינה לשעבר, וזאת תוך אזכור כל נקודות התורפה בעברה ובהתנהלותה, נאלצת קלינטון להשקיע עדיין את מירב משאביה בהתמודדות נגד יריבה הקשיש מוורמונט. אף שמינויה כמועמדת המפלגה מובטח, הפסדיה האחרונים באינדיאנה ובמערב וירג'יניה, ושלשום גם באורגון, מציבים תמרורי אזהרה בנתיב התקדמותה, ולא ברור גם מהו המחיר שתיאלץ לשלם כדי שסנדרס ישלים סוף סוף עם מועמדותה.
אם אין בעוצמתה ובמשאביה הארגוניים האדירים של קלינטון כדי להביס יריב כה פגיע כסנדרס, הממשיך לזנב בה לאורך המסלול כולו למרות בסיס התמיכה הצר במועמדותו, נשאלת השאלה מהם סיכויי הצלחתה במאבק אל מול טראמפ, העתיד להעצים ולחדד את כל חולשותיה ללא פשרות וללא רחמים? העובדה שיתרונה של קלינטון על טראמפ בסקרים הולך ומצטמצם לאחרונה באורח דרמטי (ועומד כיום על כ־3% בלבד), מצביעה על כך שאכן, מירב הסיכויים הם שהקרב על הבית הלבן עתיד להיות צמוד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו