אסור לצה"ל לשכוח: מטרתו - לנצח!

"אינני מקבל את דבריך, אך אני מוכן להקריב את חיי כדי שתוכל לאומרם",‏ וולטר, 1770.

לנוכח קירות ביתי החפים מכל קישוט ביום העצמאות החולף, סיפרתי לצאצאיי כיצד בבית הוריי העטור בדגלי הלאום, כובד קיר המזרח בתמונות הנשיא, רה"מ והרמטכ"ל, וסביבן תמונות האלופים. הכרנו אותם בשמותיהם. ידענו שהם אומרים ועושים את אשר על ליבם בלא מורא. כיבדנו אותם. הערצנו אותם.

ואכן, דוד בן־גוריון נדרש להבהיר את "עצמאותם": "...ברור מאליו שהחינוך ליוזמה בצבא אינו בא במקום המשמעת, ולא על מנת להחלישה. על הצבא לפעול מתוך משמעת ברזל בתחומי ההוראות, ההנחיות והפקודות הניתנות על ידי המוסדות והמפקדים המוסמכים, אבל כל קצין וכל חייל צריך ליזום ביצוע הפקודה; שומה עליו לפעול לא כדי לקיים מצוות אנשים מלומדה ולצאת ידי חובת המשמעת, אלא כדי להשיג את המטרה הרצויה: זאת אומרת לנצח". (בספרו "ייחוד וייעוד - דברים על ביטחון ישראל", 1971). רוצה לומר, המטרה אחת - לנצח. היוזמות והרעיונות הצומחים בשטח ברוכים. ההיררכיה ברורה והמשמעת - ברזל.

צריך לקוות שלכך מכוונים גם דבריו של יעלון. כי אין ספק שפיו וליבו שווים, ואין ספק שידע ששוב יהפוך לשק החבטות של עמיתיו מהפוליטיקה ושל חלקים בציבור, שעה שבטקס הרמת הכוסית לכבוד יום העצמאות קרא דבר דבור על אופניו, בקפדנות המונוטונית האופיינית, ולא הרים את עיניו ולו כדי לפגוש את עיני פקודיו, מחשש שמא יחסר פסיק מתוך משנתו הסדורה.

מי שהדמוקרטיה וחופש הדיבור בנפשו, יתקשה לחלוק על דבריו. איש אינו רוצה מפקדים שהם מריונטות, מהסוג שנראה במיטב סרטי הזבל. אנחנו עדיין רוצים לדעת שהאיש ההוא, שלוקח את בנינו לקרב, הוא אחד מאותם המעודדים את האמון, את האהבה, את הדבקות בחיילים שלהם, שעליהם דיבר הזקן, לפני שתבע את משפטו האלמותי "שתדע כל אם עברייה שהפקידה גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך" (מתוך נאום בכנס סגל פיקוד כללי, הקריה, 2 ביולי 1963).

אבל אחרי שהסכמנו שבוגי אחלה, ושאיננו רוצים לכבול את רוח היוזמה או לחסום פרשנויות חברתיות בעלות מימד אסטרטגי, לא נותר לנו אלא לקוות שגם קצין התומך מקצועית בירי של אלאור (כמשל) יחוש חופשי להתבטא, ברוח ששר הביטחון מיהר להגדיר כמתלהמת ובלתי מוסרית; ושסגן הרמטכ"ל, המעדיף לסכן חיילים ובלבד שאזרחים פלשתינים לא ייפגעו, מכפיף את עצמו ואת חייליו להנחיה הקובעת שכשיש ספק אין ספק; ובעיקר, שבראש הסולם הצה"לי ניצבת מטרה צלולה כבדולח, שעליה אין חולקים, והיא - לנצח!