המציאות מצדיקה לנהל משא ומתן

אם מפלגת העבודה מאמינה לעצמה, ואפילו נאמנה לעצמה, עליה לנהל משא ומתן על כניסתה לממשלה, ולא לדלג עליו. הרי היא טוענת כי מאז הבחירות לכנסת לפני 14 חודשים הידרדר מעמדה של ישראל בארץ ובעולם, וכי היא שומעת את אנקת השרים משה (בוגי) יעלון ומשה כחלון הנאבקים לשמר ערכים הנתונים למתקפה חריפה של קיצונים מימין בקואליציה - ואם אכן זה המצב, כיצד תעמוד העבודה מן הצד ותמלמל תפילה? לא ראוי לדימויה כמפלגה אחראית.

הקלפיות פסקו במארס 2015 לטובת הליכוד. בנימין נתניהו ויצחק הרצוג החמיצו הזדמנות לכונן ממשלת אחדות. אמנם בשנים כתיקונן היה מקומה של העבודה באופוזיציה. אך לא כן בעידן שבו המזרח התיכון כחרב המתהפכת ושלטון החוק במגננה מפני שרי הבית היהודי וחלק מהליכוד, וה־BDS חודר למבצרים ישראליים במדינות ידידותיות כדי להחרימה, וכלשון המחזה, "כל ממזר - מלך", וזה כל ח"כ מספסל אחורי בסיעת הליכוד המאיים באצבעו על שלמות הקואליציה הצרה.

המציאות המורכבת מצדיקה איחוד כוחות, אך לא בכל מחיר. נכון שצירוף העבודה עתה הוא פחות מכינון ממשלת אחדות מקורית, אבל הרצוג ועמיתיו הם נוסעים חדשים באוטובוס ומי שכבר בפנים חייב להצטמצם ולפנות גם להם מקום.

יריביו של הרצוג בעבודה טוענים כי מראש הצטמצם לדיון על רשימת התיקים בלבד. הוא הכחיש, אבל גם נוכח כי יש במצע של הממשלה הקיימת מרחב מה לפתח מדיניות גמישה כלפי הפלשתינים. זה מעורפל ומחייב בירור.

לפני הדיון בתיקים נחוצה הבהרה מעשית כיצד יוכל הרצוג לפעול כדי להחזיר לישראל את היוזמה לניהול משא ומתן עם הפלשתינים. הוא צריך היתר לברר עם צרפת אם ניתן להגיע להבנה על סדר יום מוסכם לוועידת השלום שהיא פותחת בשלב מקדמי בסוף החודש. זה כמעט צעד מכריע לבלימת כל היוזמות שנועדו לקעקע את הלגיטימציה של ישראל.

העבודה גם חייבת לדרוש הצהרה שתחייב את איילת שקד לחדול מלתקוף את שופטי העליון ולהימנע מפעילות לשינוי מעמדו של בג"ץ. תיק המשפטים או תיק התקשורת נחוצים לעבודה ליצירת שיווי המשקל בין שותפי הקואליציה. ראוי גם לגבש מראש מדיניות אחידה בסוגיית מתווה הגז, ורק לאחר מכן לחלק את התיקים.

המתנגדים בעבודה להצטרף לממשלה ינהגו ביושרה אם יאמרו להרצוג "לך בכוחך זה והושעת את המפלגה", ורק בהביאו בפני ועידתה את המוצר הסופי שירקח עם נתניהו יהיה מקום לדון אם הוא בסיס להצטרפות לממשלה או חץ סופי ואחרון לעבר ספסלי האופוזיציה.