הזיקוקים והשמפניה כבר מוכנים

1.אחרי תיקו שכולו ניצחון במשחק העונה, הפועל ב"ש חזרה למשחק בית נגד בית"ר ירושלים המידרדרת. כל התנאים המוקדמים היו לטובת השחקנים של בכר אבל תמונת המשחק שראינו במשחקים האחרונים בטרנר חזרה על עצמה. הקבוצה, שפתחה את העונה עם יכולת משכנעת ומאזן מרשים במשחקי הבית, שוב התקשתה מאוד ושם המשחק היה לחץ, חוסר סבלנות ועצבנות, שפגעו מאוד ביכולת של הקבוצה להגיע בצורה טובה לאזורים המסוכנים.

המערך של בכר, שהמשיך עם שלושה קשרים במרכז, היה שגוי. מה שהיה מתאים נגד מכבי ת"א במשחק חוץ לא נכון למשחק בית נגד יריבה שסיימה את העונה. עד שלבי הסיום ב"ש לא הגיעה למצב אחד לשער ולא איימה על בית"ר, שבשערה עמד שוער צעיר בהופעת בכורה.

במחצית השנייה המאמן התעשת וערך חילופים נכונים שהכריעו את המשחק. פקעת העצבים השתחררה בסופו של דבר עם אחד השערים הקלים בקריירה של אליניב ברדה. את הפעולה שעשתה את ההבדל ביצעו ברדה ובוזגלו, שמצאו עצמם על הספסל יותר מדי זמן בתקופה האחרונה.

הכניסה של בוזגלו הוסיפה מימד חדש למשחק של האלופה שבדרך, שקודם לכן נתקלה פעם אחר פעם בקיר הצהוב בגלל הניסיונות לחדור דרך המרכז. עם בוזגלו על הדשא היה לקבוצה עוד שחקן שמסוגל ליצור ולהוביל את הכדור, ואפשרות להגיע דרך אגף ימין שקודם לא היה קיים. לאחר מכן ב"ש השתחררה והקינוח היה כראוי לאלופה.

2.בית"ר החבולה הגיעה עם יומרות צנועות. דראפיץ' הציב מערך הגנתי עם שלושה בלמים במטרה למזער נזקים ולחזור הביתה בשלום. התוכניות שלו עבדו עד החלק האחרון של המשחק. ההתגוננות הכבדה והצפיפות הגדולה שהקבוצה שלו יצרה שיבשו את המשחק של ב"ש, אבל בית"ר לא היתה קיימת מבחינה התקפית, ללא הצטרפות של שחקנים והסתמכה אך ורק על פעולות אישיות של אצילי ושכטר שלא צלחו.

3.הבשורה מנתניה נתנה את האות לתחילת חגיגות האליפות. קשה היה להאמין שמכבי מסוגלת לשמוט נקודות גם מול רעננה, ששימשה עד עכשיו על תקן קישוט בפלייאוף העליון, אבל הצהובים באופן מדהים כשלו משחק רביעי ברציפות. מכבי לא הפסידה בעידן פיטר בוס, אבל מאלופה היא הפכה לאלופת התיקו. היא לא ניצחה מספיק והיא יכולה להגיד שלום לכתר. עיריית ב"ש צריכה להגדיל את כמות הזיקוקים ליום העצמאות. יהיה להם שימוש גם בשבוע הבא.