יום הניצחון: סדר עולמי חדש

בסמיכות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מציין העולם את יום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. במדינות המערב התאריך המקובל הוא 8 במאי, ואילו מדינות בריה"מ לשעבר, שנשאה את עיקר הנטל של המאבק הארוך בגרמנים, מציינות את הניצחון ב־9 במאי. זהו גם התאריך המקובל בישראל, שכן המסורת לחגוג את הניצחון על הנאצים הובאה לארצנו על ידי העולים דוברי הרוסית.

יהודים יוצאי בריה"מ נוצרים בתוכם שני נרטיבים של מלחמת העולם השנייה. האחד, אשר לו שותפים גם היהודים האחרים, הוא הסיפור הטרגי של השואה. אין ספק שמזווית ההסתכלות היהודית הוא מאפיל על כל מרכיב אחר של המלחמה הגדולה בתולדות האנושות. אלא שיש סיפור נוסף, והוא נרטיב הניצחון על הקלגס הנאצי. יש לזכור שאחרי הסבל הנורא של תקופת השואה, העם היהודי בכל זאת עמד במחנה המנצחים. נכון, מבחינת היהודים הניצחון הגיע מאוחר, מאוחר מדי. קשה, ואפילו בלתי אפשרי, לחוש כמנצח לאחר ששליש מבני עמך נכרת באופן אכזרי כל כך. אך עדיין היה זה ניצחון (גם אם מהול בבכי ודמעות). החיות הנאציות הוכנעו, והעם היהודי היה מרכיב חשוב מאוד בהשגת המטרה הזו.

חצי מיליון יהודים לחמו נגד הנאצים בשורות הצבא הסובייטי. מספר היהודים בצבא האמריקני היה אף גדול יותר. גם בצבאות של מדינות אחרות היו יהודים לא מעטים, ובין חברי המחתרת האנטי-גרמנית בצרפת הם היוו רוב. עשרות אלפי יהודים אחרים נלחמו כפרטיזנים ביערות מזרח אירופה. מעבר למספרים היבשים, יהודים הפגינו גבורה יוצאת דופן. בקרב מקבלי העיטור הגבוה ביותר שהונהג בצבא האדום - אות "גיבור ברית המועצות" - יהודים, באופן יחסי למספרם באוכלוסייה, עומדים במקום הראשון ומקדימים את כל הלאומים האחרים (זאת למרות שלחייל יהודי היה קשה יותר לזכות בעיטור בגלל האנטישמיות של השלטונות). לא פחות מ־40% מכלל הלוחמים היהודים בצבא הסובייטי נפלו במלחמה, וגם זה נתון חסר תקדים שעולה על כל לאום אחר.

הארצות שהביסו את גרמניה ב־1945 הגיעו לא רק לסיפוק מוסרי. המדינות המנצחות הכתיבו את סדר העולם החדש, ובזכות כך הן אלה שקבעו בו את הטון. ישראל אמנם לא היתה קיימת ביום הניצחון על הנאצים, אבל גם היא ראויה - בזכות גבורת העם היהודי בתקופת המלחמה - להיחשב למחזיקת המניות בניצחון. לא מדובר אולי במעמד פורמלי אלא בתחושה של אדנות וביטחון עצמי: כפי שהמנצחות האחרות החליטו (עבור עצמן ואף עבור יתר המדינות) איך יתחלק העולם, היכן יעברו גבולות וכד', כך גם לעם היהודי היתה זכות לנהוג כמנצח. ולכן, נוסף על זכויותינו ההיסטוריות והדתיות, היה לנו עוד צידוק לקחת את גורלנו בידינו ולהקים סוף סוף מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.

בעקבות תוצאות מלחמת העולם השנייה, התוקפן ושותפיו שילמו על פשעיהם: שורה של מדינות מנצחות (בריה"מ, פולין, צרפת ואחרות) נגסו שטחים מרובים מהמדינות המפסידות. בסמיכות ליום הזיכרון לשואה ולגבורה מציין העולם את יום הניצחון על גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. במדינות המערב התאריך המקובל הוא 8 במאי, ואילו מדינות בריה"מ לשעבר, שנשאה את עיקר הנטל של המאבק הארוך בגרמנים, מציינות את הניצחון ב־9 במאי. זהו גם התאריך המקובל בישראל, שכן המסורת לחגוג את הניצחון על הנאצים הובאה לארצנו על ידי העולים דוברי הרוסית.

יהודים יוצאי בריה"מ נוצרים בתוכם שני נרטיבים של מלחמת העולם השנייה. האחד, אשר לו שותפים גם היהודים האחרים, הוא הסיפור הטרגי של השואה. אין ספק שמזווית ההסתכלות היהודית הוא מאפיל על כל מרכיב אחר של המלחמה הגדולה בתולדות האנושות. אלא שיש סיפור נוסף, והוא נרטיב הניצחון על הקלגס הנאצי. יש לזכור שאחרי הסבל הנורא של תקופת השואה, העם היהודי בכל זאת עמד במחנה המנצחים. נכון, מבחינת היהודים הניצחון הגיע מאוחר, מאוחר מדי. קשה, ואפילו בלתי אפשרי, לחוש כמנצח לאחר ששליש מבני עמך נכרת באופן אכזרי כל כך. אך עדיין היה זה ניצחון (גם אם מהול בבכי ודמעות). החיות הנאציות הוכנעו, והעם היהודי היה מרכיב חשוב מאוד בהשגת המטרה הזו.

חצי מיליון יהודים לחמו נגד הנאצים בשורות הצבא הסובייטי. מספר היהודים בצבא האמריקני היה אף גדול יותר. גם בצבאות של מדינות אחרות היו יהודים לא מעטים, ובין חברי המחתרת האנטי-גרמנית בצרפת הם היוו רוב. עשרות אלפי יהודים אחרים נלחמו כפרטיזנים ביערות מזרח אירופה. מעבר למספרים היבשים, יהודים הפגינו גבורה יוצאת דופן. בקרב מקבלי העיטור הגבוה ביותר שהונהג בצבא האדום - אות "גיבור ברית המועצות" - יהודים, באופן יחסי למספרם באוכלוסייה, עומדים במקום הראשון ומקדימים את כל הלאומים האחרים (זאת למרות שלחייל יהודי היה קשה יותר לזכות בעיטור בגלל האנטישמיות של השלטונות). לא פחות מ־40% מכלל הלוחמים היהודים בצבא הסובייטי נפלו במלחמה, וגם זה נתון חסר תקדים שעולה על כל לאום אחר.

הארצות שהביסו את גרמניה ב־1945 הגיעו לא רק לסיפוק מוסרי. המדינות המנצחות הכתיבו את סדר העולם החדש, ובזכות כך הן אלה שקבעו בו את הטון. ישראל אמנם לא היתה קיימת ביום הניצחון על הנאצים, אבל גם היא ראויה - בזכות גבורת העם היהודי בתקופת המלחמה - להיחשב למחזיקת המניות בניצחון. לא מדובר אולי במעמד פורמלי אלא בתחושה של אדנות וביטחון עצמי: כפי שהמנצחות האחרות החליטו (עבור עצמן ואף עבור יתר המדינות) איך יתחלק העולם, היכן יעברו גבולות וכד', כך גם לעם היהודי היתה זכות לנהוג כמנצח. ולכן, נוסף על זכויותינו ההיסטוריות והדתיות, היה לנו עוד צידוק לקחת את גורלנו בידינו ולהקים סוף סוף מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.

בעקבות תוצאות מלחמת העולם השנייה, התוקפן ושותפיו שילמו על פשעיהם: שורה של מדינות מנצחות (בריה"מ, פולין, צרפת ואחרות) נגסו שטחים מרובים מהמדינות המפסידות. שינויי גבולות אלה מוכרים על ידי כל העולם, ואין מערער עליהם. יחס זהה יש לדרוש גם כלפי שינויי הגבולות שנוצרו כתוצאה מהקמת ישראל ומהצלחתה בהבסת שכניה התוקפנים. לכל מנצחי הנאצים חייב להיות דין שווה.

שינויי גבולות אלה מוכרים על ידי כל העולם, ואין מערער עליהם. יחס זהה יש לדרוש גם כלפי שינויי הגבולות שנוצרו כתוצאה מהקמת ישראל ומהצלחתה בהבסת שכניה התוקפנים. לכל מנצחי הנאצים חייב להיות דין שווה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו