אנטישמיות: להציב מראה מול בריטניה

ראש העיר החדש של לונדון שנבחר בסוף השבוע, המוסלמי ממוצא פקיסטני, סאדיק חאן, המציג עצמו כליברל המתנגד ל־BDS על ישראל, עוד עשוי להתגלות כבשורה, ומי יודע, אולי אף כגשר בין העמים. השאלה היא האם בחירתו מסמלת עליית מדרגה בהלוך הרוחות הפרו־איסלאמי מזה ואנטישמי־ישראלי מזה, המכה כאש בשדה קוצים בבריטניה כולה.

קחו את הצביעות בכפיית ההתנצלות על נָז שָאה, חברת הפרלמנט הבריטי מטעם מפלגת הלייבור, שפירסמה פוסט המציע שלום במזרח התיכון על ידי העברת מדינת ישראל לארה"ב; ואת השעיית עשרות חברי הלייבור המתבטאים באורח אנטישמי־ישראלי, שהיא התכחשות היסטורית לחלק הפעיל והטרגי שנטלה בריטניה במניעת הצלתם של מיליוני יהודים מיד הצורר הנאצי, ובהערמת קשיים על היישוב היהודי בקליטת שארית הפליטה, כפרס לטרור שביצע היישוב הערבי.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת, שום דבר לא עבר, לא נשכח וגם לא נלמד. ותפיסת העולם המעוותת הפושה בבריטניה, שלפיה העם המבקש להתקיים בשלום על אדמתו הוא צורר, ואילו אויבו המר השולל את זכות קיומו הוא הקורבן, היא הראיה הטרגית לכך.

פעם - ב־2 בנובמבר 1917 (י"ז בחשוון תרע"ח), כששר החוץ הבריטי, הלורד ארתור ג'יימס בלפור, חתם על הצהרת בלפור, שעניינה הכרזת תמיכה של בריטניה בהקמת בית לעם היהודי בארץ ישראל - יכולנו לחשוב שלונדון מחכה לנו.

אבל אינתיפאדת הדמים הערבית (מאורעות תרפ"א, מאי 1921) גרמה לבריטניה להתקפל. ב"ספר הלבן" הראשון (יוני 1922) בישר שר המושבות ווינסטון צ'רצ'יל, שעיראק (של ימינו) תינתן לפייסל איבן חוסיין, וארץ ישראל המזרחית (ירדן) שהובטחה ליהודים (אז הובטחה), תימסר לאחיו עבדאללה. אמנם על שארית הארץ ישוכנו היהודים "בזכות ולא בחסד", אך העלייה היהודית תוגבל למכסה שלא תקשה את פרנסת תושבי הארץ הערבים.

מאורעות תרפ"ט (1929) הובילו לניצחון מיידי נוסף לטרור: בספר הלבן השני של שר המושבות סידני וב, הלורד פאספילד, (אוקטובר 1930), כבר נמחקה ההתחייבויות לבית לאומי, הוטלו הגבלות על העלייה וההתיישבות היהודית, ודובר על הקמת "מועצה מחוקקת" ליישוב הקיים, שהרוב המובטח בה לערבים ממילא יוכל להקפיא את בניין הבית הלאומי היהודי.

אבל זה עוד כלום לעומת האינתיפאדה המאורגנת של 1936-39, (מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, המרד הערבי). ספר המעל (הספר הלבן השלישי של מלקולם מקדונלד) מדבר על מדינה דו־לאומית שהיהודים יכולים לשבת רק על חמישה אחוזים ממנה, והגבלת העלייה עד לשנת 1944, כל שנות השואה, ל־75 אלף יהודים בלבד! בריטניה הגדולה, מעתה אויבת העם היהודי, לא עוד שאננה נוכח אסונו של עם, אלא נוטלת חלק פעיל בדחיקתו לתאי הכבשן.

האם אי פעם היכתה בריטניה על חטא שיתוף הפעולה עם הערבים, שתרם לחיסול חלק גדול מהעם היהודי על ידי הנאצים? האם צעיריה לומדים את לקחי הענקת הניצחון לטרור הערבי? נראה שלא. לא בחירתו של סאדיק חאן מדאיגה אותי, אלא בחירותיה של בריטניה.