לא לתת לקצב להיות בן־ציון ב'

נכון טוענים איילת שקד ואחרים כי עבריין אינו חייב להודות בפשעים המיוחסים לו. אסירים רבים שוחררו לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרם בלי שנדרשו להודות במעשים שבהם הורשעו (אם כי הנוהג לגבי עברייני מין שונה). הבעיה היא שהנשיא לשעבר משה קצב סירב לקבל טיפול פסיכולוגי; טיפול שיכול היה להעמיד אותו על משמעות המעשים שבהם הורשע, גם אם לדעתו שלא בצדק, ולהעניק לו תפיסת מציאות ריאלית.

אילו השתתף במפגשי טיפול כאלה במשך כמה חודשים ולמד מה נדרש מהאדם הנורמטיבי - בין שביצע את פשעיו ובין שלא - כי אז אפשר היה לשקול את קיצור עונשו. אבל כך סתם, מפני שהוא רוצה? מפני שהוא סבור כי רצונו מספיק כדי שגם יתבצע? כאילו הוא עדיין נשיא? כאילו הוא במעמד של "המלך אינו יכול לטעות"? לא ולא.

גם אין לקבל את הטענה כי בעקבות הארכת מאסרו הוא שרוי בדיכאון. זה טבעי. זה לא חריג. כך קורה לכל אסיר שבקשת קיצור עונשו נדחית. לעניין זה יש לשירות בתי הסוהר האמצעים הדרושים להעניק טיפול נפשי מתאים. גם לא הוכח שיש צורך ושלא מדובר בתכסיס ספוג בעורמה.

לפני שנים רבות עלה בידי יהושע בן־ציון להיחלץ ממעצר בטענה כי תוחלת חייו קצרה, ולא היה לכך יסוד. שחרור מוקדם של קצב עלול להתגלות כפרשת בן־ציון ב'.

"לא" מזן אחר חל לטעמי על מה שנראה כמנהג חדש שבא למדינה: יוזמות ציבוריות ופוליטיות לחנינה בסיטונות. השבוע צצו שתיים - האחת למען האסיר משה קצב והאחרת למנוע את העמדתו לדין של החייל אלאור אזריה, שירה למוות במחבל שרוע על הקרקע בחברון. שתי היוזמות ראויות ל"לא" באל"ף רבתי.

ח"כ דוד ביטן רוצה להקדים חנינה להגשת כתב אישום לאזריה; שחרור לפני הישיבה על ספסל הנאשמים. ביטן יזכה בנקודות במרכז הליכוד, וישראל תפסיד מבית ומחוץ. כיצד היא תסביר לעולם כי אדם, אשר יש תיעוד שירה במחבל נטול מגן, לא הועמד כלל לדין? ואחר כך ייצאו נציגיה להסביר קבל עם ועולם כי היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון?

הבעיה אינה שביטן יוזם עצומה באינטרנט לשבש את הכללים היסודיים של שלטון החוק, אלא שחלפו שעות וימים ואיש מעמיתיו לא היסה אותו. מה גם שכל אדם מבין כי אזריה ב' ואזריה ג' - והם יתרבו כפטריות אחר הגשם - ייתלו בתקדים החנינה הראשון כדי לבקש להפעילו גם למענם. זו מהות השוויון. מין שוויון מעוות ליהנות מן העוולה. החנינה המוצעת היא משחק באש, בכל המובנים.