מפגן האנטישמיות של הלייבור

מאז התייצב בראש מפלגת הלייבור בבריטניה ג'רמי קורבין, איש קיצוני שהתפאר בכך שחמאס וחיזבאללה הם "ידידיו", כמות דברי הבלע האנטישמיים שמגיעים מכיוונה של מפלגה זו מרקיעה שחקים. שיא חדש נשבר כשקן ליווינגסטון, בכיר בלייבור וראש עיריית לונדון לשעבר, טען ש"היטלר תמך בציונות". חברת פרלמנט אחרת, נאז שאה, נתפסה בהצעה לפתור את בעיות מזרח התיכון בעזרת טרנספר של ישראל לארה"ב. וזה לא היה הביטוי היחיד לדעותיה: בפוסט נוסף גם היא הקבילה את מדיניות ישראל לזו של הנאצים, ובהזדמנות אחרת השוותה בין המדינה היהודית לבין אל־קאעידה.

שאריות הכוחות השפויים בקרב הלייבור, ובהם פעילים יהודים לא מעטים, מנהלים קרב מאסף נגד האנטישמיות החדשה של השמאל, אך סיכוייהם לא מזהירים. כשהרעל מטופטף מלמעלה, בכוונת מכוון, גם גוף שהיה בריא נכנע למחלה.

אפשר כמובן לתלות את הגל העכור ששטף את השמאל הבריטי בניסיון ציני לזכות בקולות המוסלמים, אך נדמה שהבעיה חמורה יותר. ככל שהמפלגות הסוציאליסטיות ביבשת הישנה בכלל, ובאיים הבריטיים בפרט, מתרחקות מן המרכז ומדרדרות אל מחוזות הקיצוניות השמאלנית, כך הן מאבדות את הקשר עם המציאות ומתגלות במערומי האנטישמיות הפרימיטיבית ביותר. במקביל הן זונחות כמעט לחלוטין את העיסוק בתחומי העניין הקלאסיים של השמאל (הגנה על החלש, שוויון חברתי וכדומה) ומתמקדות בהאשמת ישראל והיהודים בכל חוליי העולם. מה יועילו ההתקפות הארסיות על ישראל לפועל הפשוט במנצ'סטר? האם להגנה על עובדי התעשייה באנגליה מפני פיטורים יש משהו במשותף עם קידום חמאס? ברור שלא. אלא שעניינים ארציים כמאבק באבטלה או רווחת העובדים לא מעניינים עוד את הלייבור.

מדהים שבעקבות ההידרדרות הזו מפלגות השמאל מוצאות את עצמן לפתע באותו מחנה עם קיצוני האיסלאם. לכאורה, לא אמור להיות שום ממשק בין שתי האידיאולוגיות האלה, שמייצגות ערכים הפוכים. אלא שכעת נמצאה נקודת החיבור: השמאל הקיצוני חולק עם האיסלאם הקיצוני שנאה אובססיבית ליהודים. וכך נולדת לה קואליציה אדומה־ירוקה. שמאלנים רדיקליים שונאי דת ומוסלמים פנאטיים שונאי חילוניות מתאחדים בניסיון למחוק מן המפה את הישות הציונית. אחרי זה מה הפלא שקרן צדקה, הנתמכת באופן ישיר בידי ג'רמי קורבין עצמו, מממנת הצגת ילדים בעזה הכוללת סצנות "חינוכיות" כגון ילדה דוקרת יהודי, ילד בתפקיד צלף יורה בו למוות ועוד?

הקולות המחליאים שבוקעים מצמרת הלייבור צורמים לאוזן, אך יש בהם אולי כדי להביא להתפכחות אצל ישראלים רבים. האנטישמיות הנגלית במחנה השמאל באירופה שומטת את הקרקע מתחת לטענה כאילו השליטה הישראלית ביו"ש יוצרת יחס שלילי לישראל. קורבין, ליווינגסטון, שאה ודומיהם לא מבחינים בין שני צידי הקו הירוק. אם תשאלו אותם, החטא הקדמון של היהודים נעשה עוד ב־1948 וישראל היא התגלמות הרוע, גם אם תתפרס ל־500 מטר בין רמת אביב לחוף הים התיכון. בעולמם המעוות אין כלל מקום למדינה יהודית. את השנאה הזאת לא ימחקו שום ויתורים ונסיגות. ההפך הוא הנכון: רק עמידה איתנה על צדקתנו המוסרית ועל זכויותינו כמדינה וכעם תאפשר להתגבר עליה.