מכבי סובלת מפירות ההסתה

הנה עובדה: ב־7 בדצמבר 2014 שיחקה מכבי תל אביב מול בית"ר ירושלים והובילה ביתרון של שער עד הדקה ה־93. אחד משחקני מכבי נשכב על כר הדשא בשל פציעה. שחקני בית"ר לא עצרו את המשחק והבקיעו שער שוויון. השדרן עמיחי שפיגלר אמר בשידור ש"קשה לו לבוא בטענות לשחקני בית"ר". אוהדי כדורגל יודעים: לחטוף שער מכריע בדקות האחרונות של המשחק הוא אחד הדברים הנוראים. מכבי תל אביב ואוהדיה לא איימו ש"ינקמו" בבית"ר במשחק הבא. כלי התקשורת לא עשו מכך עניין.

הנה עוד עובדה: מכבי תל אביב הבקיעה שער שוויון נגד איחוד בני סכנין במשחק חצי גמר גביע המדינה ביום חמישי האחרון כאשר שחקנה של סכנין שוכב על הדשא ולאחר שסבלה משני עוולות ספורטיביים לפני כן. אותו שדרן טען בלהט שמדובר "במהלך לא ספורטיבי" והוא בעצם נתן את אות הפתיחה למסע הצביעות וההתחסדות של גורמים מרכזיים בכלי התקשורת, בעוד המשימה להשחיר את פניה של מכבי תל אביב מתוך מטרה ליצור לה דה הומניזציה.

בעולם תקשורתי פתוח זכותם של שדרנים ופרשנים להביע את דעתם, גם אם היא מעוותת ומוטה, אלא שחובתנו להעמיד את האמת מהצד השני. יותר מכך, כבר עם סיום משחק חצי גמר הגביע החלו איומים אלימים של אוהדי בני סכנין, שאותם היה אפשר לראות ברשתות החברתיות במלוא חוסר הדרם. קולם של אנשי תקשורת חשובים נדם.

לא זו אף זו, במשך כל השנה מניפים אוהדי בני סכנין את דגל הרשות הפלשתינית במהלך משחקי הליגה וקוראים קריאות גנאי כנגד מדינת ישראל. הדבר לא היה מושא לקמפיין תקשורתי של אותם מבקרים, אך זה לא הפריע לפרשן טועה לטעון ש"אין סיבה ללכת עם דגל ישראל ולהתגרות באוהדים, זה לא יום העצמאות".

מה שקרה בסכנין הוא תעודת עניות לחלק ממרכיביו של הכדורגל הישראלי, ובייחוד לשונאי מכבי תל אביב. לאחר ההסתה המכוערת שקדמה למשחק הגיעו שחקני ואוהדי מכבי למשחק באבטחה, כאילו מדובר בהגעה למדינה עוינת. הכרוז של סכנין שילהב את היצרים במהלך כל המשחק, אלי דסה - שחקנה של מכבי תל אביב ממוצא אתיופי - "זכה" לנהמות ואף אחד האוהדים ירק עליו. מאבטחים שהיו אמורים לשמור על הסדר - תקפו את שחקני מכבי והתמונות האלימות לאחר המשחק מדברות בעד עצמן.

ראוי שמבקריה של מכבי תל אביב והנהלת ואוהדי בני סכנין ישאלו את עצמם כיצד הגיעו למצב הזה. אלו שמטיפים כל השנה לאי אלימות ולקבלת האחר חטאו כנגד הדבר שלו הטיפו. אחרי ככלות הכל, הם לא עצרו לחשוב לאחר טקס ההוקרה שאותו קיימולעזמי בשארה אלא המשיכו באותה מגמה – אז מדוע שנתפלא?