שוב עשו סיבוב על כספי הציבור

בעיצומה של פרשת ענבל אור, שלקחה כמה ימי חופש לחג הפסח, התפוצצה פרשה חדשה. ושוב התמונה נראית עגומה. כשמדובר ב"כסף של אחרים" הפתח להפקרות נפתח, ולא אחת היא פשוט מתפרצת.

החשש לכאורה הוא כי בפרשת אורבנקורפ הכסף שגויס מהציבור באיגרות חוב יירד בסופו של התהליך המשפטי לטמיון. מילותיו של השופט אורנשטיין הידהדו אתמול בדיון: מי נרדם שם? יש חתם, עורך דין, רואי חשבון, רשות ניירות ערך. התשובה המרומזת לשאלה היא: כנראה כולם.

מהדברים שהובאו בדיון בביהמ"ש עלה אתמול חשש כבד כי מנגנוני ההגנה על כספי הציבור לא ביצעו לכאורה את תפקידם באופן הראוי. אינדיקציה לעומק התסבוכת מגיעה מהתפטרות המונית של בעלי התפקידים הישראלים בחברת הנדל"ן אורבנקורפ בשבועות האחרונים.

אלא שנראה שבהליכים הגורליים שקדמו להנפקה, היו אמורים להיות שומרי סף ערניים יותר לכאורה. איגרות החוב של אותה אורבנקורפ מצאו את עצמן בתיקי קרנות הנאמנות. לכאורה, 180 מיליון שקלים הם רק פרומיל מתעשייה שהיקפה כ־217 מיליארד שקלים. כך שהנזק המסתמן לכאורה לציבור אינו במימדי אי.די.בי.

עם זאת, בתקופה האחרונה היה גל של גיוסים של חברות נדל"ן מארה"ב, ואולי צריך להתחיל לבדוק באופן קפדני יותר מהו רף הכניסה לגיוס כספים מהציבור שלנו, הציבור הישראלי.

ייתכן שהחוליים שאנחנו רואים בשוק ההון בתקופה האחרונה, שלמרבה החשש עשויים להתעצם בהמשך, הם גם פרי הבאושים של רדיפת אנשי עסקים ומנהלים וחיסול החשבונות הציבורי עם שכרם. שירת הקנאה והזעם המוטחת בהם, בדרך כלל על ידי פוליטיקאים מהשמאל ולאחרונה גם בחוק להגבלת שכר הבנקאים, מבריחה מכאן חברות איכותיות ומפתה לכאן אנשי עסקים בעלי מוניטין מפוקפק.

כמו כן, יהיה צורך לעקוב אחרי הגילויים שימצא הנאמן מטעם ביהמ"ש בפרשת אורבנקורפ, ובכל מקרה הנחמה הפורתא בפרשות מעין אלה היא שביהמ"ש לקח את העניינים לידיים ומינה בעל תפקיד.

אלא שלמען עתידו של שוק ההון הישראלי, אנחנו צריכים התערבות מושכלת ותקנות משופרות של הרגולטורים, שלא יחנקו את השוק מצד אחד, ומצד שני יעצימו את כוחם של שומרי הסף באיתור מקרים שעלולים להגיע לפלונטר כואב מעין זה.