נגד טראמפ, ומה עם אידיאולוגיה? דמוקרטיה?

דרמה של ממש מתחוללת כעת לנגד עינינו במחנה הרפובליקני. מהלכים, תוכניות ומניפולציות שנרקמו עד כה בחדרי חדרים קרמו שלשום עור וגידים והפכו לעובדה מוגמרת. מדובר בכינונה של שותפות מוגבלת בין שני יריביו של דונלד טראמפ למירוץ המועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית - טד קרוז וג'ון קייסיק. למרות התהום האידיאולוגית הפעורה בין הסנאטור מטקסס לבין מושל אוהיו, העובדה ששניהם גם יחד רואים באיל הנדל"ן איום אסטרטגי חמור, ולא רק על מעמדם וסיכוייהם לזכות במועמדות אלא גם על עתידה של המפלגה הרפובליקנית ומקומה במערכת הפוליטית לאחר 8 בנובמבר, שיכנעה אותם לכונן קואליציה זו.

הרעיון המרכזי העומד מאחורי ההסכם בין השניים פשוט בתכלית: במקום שקרוז וקייסיק ימשיכו בשלושה סיבובי פריימריז עתידיים להתכתש לא רק נגד טראמפ אלא גם בינם לבין עצמם - וכך יגרמו לפיצול האופוזיציה למועמד המוביל - הם החליטו לחלק את העבודה ביניהם בשלוש מדינות: אינדיאנה, אורגון וניו מקסיקו. בהתאם לסיכום זה, המועמד בעל הפוטנציאל האלקטורלי המבטיח ביותר לנגוס בבסיס כוחו של טראמפ במדינה כלשהי מבין השלוש - הוא שיוביל בה את קרב הבלימה נגדו. זאת, מבלי שיריבו המושבע בעבר ובן בריתו בהווה ישתתף באופן פעיל במערכת הפריימריז בזירה זו. כך יתמקדו קרוז וקייסיק ביעד של הקמת גוש חוסם לטראמפ ויסיימו בכך את מלחמת ההתשה ביניהם בשלוש מדינות לפחות.

באופן ספציפי החליטו השניים שקייסיק יוותר על הקרב הקריטי באינדיאנה (שלה 30 צירים) ובכך יעניק הזדמנות לקרוז - הממוקם בסקרים במקום השני במדינה זו - לגרוף את מרבית קולות האופוזיציה ולשלול את הניצחון מן המועמד המוביל. לעומת זאת, בניו מקסיקו ובאורגון יישאר קרוז בשולי הבמה ויאפשר לקייסיק לרכז את כל תחמושתו במאבק חזיתי בטראמפ.

במוקד הדרמה עתידה לעמוד מדינת אינדיאנה, שבה טמון המפתח להבנת ההסכם. אם תצליח אסטרטגיית השיתוף החדשה להעניק לקרוז את רוב או את כל 30 נציגיה של אינדיאנה ב־3 במאי, עלול הדבר לסכן את מאמציו של טראמפ להשיג את הרוב הדרוש של 1,237 צירים. כך, באופן בלתי נמנע, תהפוך ועידת המפלגה שתתכנס ביולי בקליבלנד לוועידת מיקוח. גם קרוז וקייסיק מאמינים שכישלונו של טראמפ להשיג את המספר הזוכה של הצירים ישפר את מעמדם בסיבובי ההצבעה הבאים שיתקיימו בוועידה. עם זאת, יש לשאול אם התממשותו של תסריט זה תשפר גם את מעמדו של המחנה הרפובליקני כולו, שכן הוא עלול לצאת חבול ושסוע מקרב איתנים חסר פשרות זה.

יתרה מזאת, הסכם קרוז־קייסיק מעלה מתהום הנשייה דילים פוליטיים קודמים שנרקחו בעידן אחר, עוד בטרם נכנסה האומה האמריקנית לעידן הפריימריז. מבחינה זאת, עלול ההסכם לעורר שאלות קשות של לגיטימיות ומשחק הוגן בין יריבים, שלפתע משנים את עורם והופכים לשותפים אד הוק כדי להכשיל מועמד שלישי. לפיכך, המפסיד העיקרי מעיסקה זו עלול להיות לא אחר מאשר התהליך הדמוקרטי עצמו, משום שאפשר שכללי המשחק שלו הועמדו לפתע בסימן שאלה.