יחסי ממשל הנשיא אובאמה והרפובליקה האיסלאמית של איראן יכולים בשקט לספק לנו חומר לקומדיית אבסורד מוצלחת. אלמלא נפרד מאיתנו שייקספיר, לפני בדיוק 400 שנה ויום, הוא היה יכול לכתוב אפילו מחזה מוצלח חדש כמו "אובאמה וחמינאי" (גירסה מודרנית ל"רומיאו ויוליה") או אולי "הסוחר מטהרן" (רימייק ל"סוחר מוונציה" עם חסן רוחאני בתפקיד שיילוק). הצלחה מוצלחת.
בסוף השבוע פירסם העיתון "וול־סטריט ג'ורנל" כי וושינגטון תרכוש מאיראן 32 טונות של מים כבדים תמורת 8.6 מיליון דולר. הסכום בסיפור הזה הוא הפחות פרובלמטי. הבעיה בסיפור היא הרעיון שאמריקה רוכשת מאיראן מים כבדים לכורים גרעיניים, שיכולים לייצר חומר בקיע לנשק גרעיני. הבעיה בסיפור הזה היא שמים כבדים חודרים עמוק...
וושינגטון אינה מחרימה, אינה משמידה, אינה דואגת שאיזה צד שלישי יעשה עסקים אפלים עם הצד השלילי של המזרח התיכון. לא, ארה"ב תעשה זאת באופן ישיר ותוכיח לנו שוב כי אביב הגיע בין ארה"ב לאיראן כבר מזמן (למי שמעוניין בתאריך מדויק: נובמבר 2008, עת זכה אובאמה בבחירות).
יכולנו לפתוח את קומדיית האבסורד שלנו עם שיחות הגרעין והדרך שהן התנהלו בטורקיה, שווייץ, עיראק או קזחסטן. או אולי עם ההסכם עצמו, שלמעשה מכשיר את איראן כמעצמה גרעינית עתידית. יכולנו גם להתרכז דווקא בעובדה שהמסחר עם האיראנים חזר לשיגרה כאילו חזרנו לימי השאה והכספים של האיראנים הופשרו בלי להתייחס כלל לעובדה, שהמדינה היא יצאנית טרור מדופלמת. היה אפשר אולי להעשיר את הקומדיה שלנו עם העובדה שבאחד הנספחים של הסכם הגרעין, המעצמות עם ארה"ב אמורות להגן על מתקני הגרעין האיראני מפני תקיפה, אולי אפילו ממטוסים ישראליים.
במילים אחרות: חומר לקומדיה לא חסר. אבל למה למהר? ייתכן מאוד כי השיא של הקומדיה האבסורדית עדיין לפנינו: דמיינו לכם לרגע את ארה"ב, בעוד כמה שנים, רוכשת מאיראן נשק גרעיני. נשמע מטורף? נשמע דמיוני?
אז בואו נסכים כי הפיסקה האחרונה של הטקסט שלנו יכולה להיות בשקט מיוחסת לאיזה קטע של ספר מדע בדיוני. אם נשוב לרגע רק עשר שנים אחורה, לא יותר, והיינו קוראים את הפסקאות הקודמות, היינו משוכנעים כי כל הטקסט הזה נכתב על ידי ברוס סטרלינג או סטיבן בקסטר (סופרי מדע בדיוני).
כי בין איראן לממשל אובאמה, בדיוק כמו שאמר פעם פאבלו פיקאסו: "כל מה שאתה יכול לדמיין - אמיתי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו