חג החירות ונס העם היהודי

התמה המרכזית של הגדת הפסח מהדהדת בעוצמה גם במצבה הנוכחי של היהדות בימינו. בזמנים סוערים אלו אנו קוראים את הפיוט שדיקלמו אבותינו במשך יותר מאלף שנה: "והיא שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו. והקב"ה הוא מצילנו מידם".

מה שבהמשך הפך לתבנית בעבור היהודים שבגלות במשך יותר מאלפיים שנה - אנטישמיות, רדיפה, גירוש וניסיון לרצח עם - נחווה בתחילה כבר על ידי אבותינו במצרים. בני ישראל שיגשגו והתרבו והפכו לעם "גדול ועצום" והדבר הוביל את המצרים להתייחס אליהם כאל גיס חמישי, ולעורר את שד הנאמנויות הכפולות - שיובילו לכך ש"והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו". מה שהחל באפליה הפך בהמשך למינוי שרי מסים במטרה לענות אותם. לבסוף, הורחבה המגמה לניסיון לרצח עם כאשר פרעה ציווה שכל תינוק יהודי שנולד ייהרג.

אנו סבלנו מהרצף הזה במשך כל תקופת גלותנו, עם מחזורים של סובלנות, אפליה, רדיפה פיזית וגירוש או רצח, שהגיעו לשיאם בשואה.

בסדר הפסח שלנו, חג חירותנו, עלינו לתת הודיה - למרות האזור הסוער והברברי שאנו מצויים בתוכו - על כך שאנו הדור המבורך ביותר מאז היציאה לגלות. חזינו בנס התקומה של העם היהודי לאחר אלפיים שנים של תפוצה ורדיפה. בכל תולדותיה של האנושות לא התקיימה כל דוגמה דומה של תחייה לאומית לאחר פסק זמן ממושך שכזה. יוצאת עוד יותר מן הכלל היתה היכולת של המדינה היהודית הצעירה להתגבר על מאמץ ערבי שנועד להשמידה.

אך הנס הגדול ביותר של זמננו הוא קיבוץ הגלויות. יהודים מכל קצוות תבל, כולל ניצולי שואה, יהודים שנרדפו במדינות ערב, יהודים מהעולם המפותח ויהודים שנסו מחברות פרימיטיביות דוגמת אתיופיה, שבו למולדתם ההיסטורית.

בולט במיוחד הוא נס העלייה של מיליון יהודים מבריה"מ לשעבר - הגירה המונית שעלינו לחגוג כאשר אנו מציינים את יציאת מצרים. את ההגירה הזו החלו כמה מאות יהודים סובייטים אמיצים שהגיעו מרקע של התבוללות, גילו את זהותם היהודית בן לילה ועמדו והתנגדו למשטר הטוטליטרי העוצמתי ביותר בעולם. עם תמיכת יהדות העולם, הם השיגו את מטרתם והפכו למרכיב תורם משמעותי בהתמוטטותה הסופית של האימפריה המרושעת. את האירועים יוצאי הדופן הללו אפשר לתאר רק במילה "נס". לא פחות.

האינטגרציה של היהודים הללו - רובם פליטים מדיכוי - לכדי מדינת לאום מחודשת המבוססת על המסורת והמורשת היהודית ועל תחייתה של השפה העברית כשפה מדוברת, גם היא נס ודאי.

בזמן שאנו קוראים את ההגדה, המכירה בהפיכתנו לעם, עלינו לקשר בין אותם אירועים לבין המעמד הנסי והמיוחס שאותו השגנו. במהלך סדר הפסח, כופרים ואתאיסטים צריכים להודות "לכל מאן דבעי". המאמינים צריכים להביע שמחה והודיה לקדוש ברוך הוא על כך שהינדס את לידתנו מחדש, ולהתפלל שימשיך לשמור על עמו.

חג שמח!