במזרח התיכון הסוער שלנו התרגלנו שנים לכלל האומר כי "אויבו של אויבי הוא ידידי". בהתחשב בהודעה המצרית, המבשרת כי תשיב, אחרי שנים, לסעודיה את האיים טיראן וסנפיר, רצוי אולי לאמץ כלל חדש שטוען דווקא כי "ידידו של ידידי, הוא ידידי". מכיוון שאנחנו במזרח התיכון, כדאי אולי לאמץ את האמירה האופטימית בעיניים פקוחות לרווחה.
"לכל המיצרים יכולנו וגברנו, מכל המיצרים יצאנו עם איתן, עברנו את תש"ח, גם את סיני עברנו, אנחנו נעבור במיצרי טיראן", שרו אז הדודאים. היו זמנים.
נשיא מצרים דאז, נאצר, סגר את מיצרי טיראן בפני ישראל, דבר שהעניק לירושלים עילה לפתוח במלחמה. בינתיים היתה עוד מלחמה והיה אפילו שלום וגם נחתמו הסכמים שונים בין ישראל למצרים, והאיים טיראן וסנפיר צורפו לאזור C, אזור שבו אסור למצרים להחזיק כוחות ונשק בדיוק כמו באזור הגבול בין המדינות.
את הרומן החדש בין סעודיה למצרים צריך לשים בהקשר האזורי. איראן השיעית הולכת ומתעצמת בחסות המערב (תודה מיוחדת לנשיא אובאמה), דבר המלחיץ את המדינות הסוניות, ובהן סעודיה ומצרים. ריאד, שאיבדה אמון בוושינגטון, תופרת לעצמה קואליציות חדשות. אחרי קריצה גלויה לרוסים החליטו הסעודים לבנות ציר סוני חדש שבו חברות מצרים, טורקיה וסעודיה.
הסטטוס קוו יישמר
הממלכה הסעודית לא בנויה עדיין לקשר עם ישראל, אבל אין לה גם כל עניין לחבל בשלום הישראלי־מצרי. זה לא אינטרס סעודי בימים שבהם איראן היא איום אזורי.
מאותה סיבה יש להניח כי הסטטוס קוו יישמר ומיצרי טיראן לא ייסגרו בפנינו גם בריבונות סעודית.
"כי כל עם דרוך, כי כל העם משמרת, וכך השיר עולה מחוף אילת עד דן, אנחנו נעבור כי דרך אין אחרת, אנחנו נעבור במיצרי טיראן" - הנה שיר מהעבר, שכדאי אולי להציע היום למצעד הפזמונים הסעודי.
נ.ב. שני האיים עתידים להישאר בריבונות מצרית לתקופה של עוד 65 שנים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו