כך מתבטא ח"כ מהמפלגה של בן גוריון?

ייתכן כי שדר הספורט זוהיר בהלול שהפך לח"כ בסיעת המחנה הציוני אינו, בלשון המעטה, חכם גדול. עיקשותו לחמוק מאמירה טבעית, כי פלשתיני הרץ עם סכין שלופה לעבר חייל צה"ל הוא מחבל, מעידה כי אינו מבין מה הוא המושג Politically Correct.

אי אפשר להגיע לכנסת במסגרת סיעה שאבותיה הביטחוניים היו דוד בן־גוריון ומשה דיין ויגאל אלון ויצחק רבין, ולגלות אדישות כלפי תקיפת לוחם צה"ל על משמרתו. זו אפשרות רעה. יש גרועה ממנה.

ייתכן שבהלול תכסיסן פוליטי ערמומי, ותחושת ה־Politically Correct שלו מאותתת לו כי אפילו הציבור הערבי הדליל, התומך עדיין בקלפי במחנה הציוני, מסרב לראות ברוצח מתל רומיידה מחבל. אם תיאור זה נכון, בהלול מבין בחדרי ליבו שהפלשתיני מתל רומיידה מחבל, אבל אינו מעז לומר זאת.

על פי גירסה זו הבעיה חמורה פי כמה וכמה, ואינה עניין למחוקק אחד הממרה את פי סיעתו אלא למי שמייצג היטב את המגזר הערבי התומך בה. הרי ההנחה היא כי אין במגזר הערבי מי שיוכל לאחות ביום מן הימים את הקרע יותר מהמתונים שמצביעים למחנה הציוני.

בברירה בין שני הפירושים, יש עניין מיוחד בתגובת הסיעה. יצחק הרצוג הסתייג כראוי, ועימו איציק שמולי ורוויטל סוויד, אבל קולות אילמים של שתיקה עלו מאגפים שונים של המפלגה, וגם זוסיבה לדאגה.

היה אפשר לגלות הבנה לעמדתו של בהלול אילו נתקל בנוקשות ובאטימות ובמשיכת כתף במערכת הביטחון. אך משה (בוגי) יעלון מוביל את המאבק הנורמטיבי נגד רבים מעמיתיו בליכוד ובסיעת הבית היהודי, שעמדתם קרובה להעניק צידוק מלא לחייל שסרח וירה במחבל־הרוצח בעודו שרוע על הקרקע. זה מאבק לחיים ולמוות על דמותו של צה"ל, על הריסון המתחייב מקבלת מרות שלטון החוק ועל הנורמות הציבוריות במפלגות הישראליות. בהלול דקר אתמול דווקא את המחנה השפוי הנאבק בגבו אל הקיר נגד "הכנופיות", כלשונו של יעלון.

בכל כנסת מכהנים ח"כים חריגים. כמה מהם תרמו בעבר הרחוק לרמת הבירור הפרלמנטרי. לא כן בכנסת ה־20.

אורן חזן ובצלאל סמוטריץ' ועתה גם זוהיר בהלול - ח"כים משלוש מפלגות שונות - מעמידים את שיווי המשקל של המחלוקת הלאומית על כרעי תרנגולת.