"עוד חוזר הניגון" - כלשון השיר. עמית סגל חשף בערוץ 2 את דבר קיומה של הבדיקה נגד אריה דרעי, והיועץ המשפטי ד"ר אביחי מנדלבליט פרש מהנוהג של קודמו יהודה וינשטיין לטפל בנושאים כאלה בשיטת הסחבת, והמקהלה המדברת מלפני 16 שנים גויסה לזעוק למען דרעי כאילו הוא קורבן לאפליה עדתית. הדבר היה מופרך בסיבוב הראשון ואין בו ממש גם הפעם.
ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה במדויק. ב־2016 דרעי מסתייג מן הטיעון כי נפל קורבן לחקירה שנפתחה בקלות דעת בגלל מוצאו המזרחי; וגם הבטיח כי לא יחזור להשתמש בזכות השתיקה; ובעיקר, ובראש ובראשונה, הוא חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת, ואפילו המשטרה והפרקליטות טרם גיבשו דעתן אם מדובר בעבירה ממשית או בתלונה נטולת יסוד.
אך טענת המזרחיות מהדהדת וקונה לה אחיזה בחלק מהציבור וכלי התקשורת. הפרקליטות רודפת מזרחיים? לא דובים ולא יער. מה עושים בכלא אהוד אולמרט ודני דנקנר ודני כהן ואביגדור קלנר? ומה עשו שם אברהם הירשזון במשך 65 חודשים פחות שליש, ולפניו עומרי שרון וחיים רמון? ואיזו הנחה קיבל נוחי דנקנר, הממתין לפסק דינו? הבל.
נשמעת גם רמיזה כאילו יחס התקשורת כלפי יצחק הרצוג אוהד יותר מאשר נגד דרעי. לא נכון, אבל יש הבדל. סעיף האישום לכאורה כלפי הרצוג קל יותר אם כי חמור כשלעצמו; ומנדלבליט טרם החליט לפתוח בחקירה נגדו; והוא לא הורשע בעבר. עם זאת התקשורת לא תעניק לו הנחות על פי התפתחות הבדיקה ו/או החקירה.
לגופו של עניין, תומכי דרעי (כאמור הוא מסתייג) אינם שונים מנחקרים ונאשמים ומורשעים אחרים בקרב אישי הציבור. הם תמיד טוענים שהפרקליטות רודפת אותם מטעמים פוליטיים; שרוצים לסלק אותם מדרכם; ויש משפטנים המוכנים לחזור על ההטעיה הזאת, ובהם כאלה המכירים היטב את הפרקליטות ומבינים כי אין דברים בגו.
אין זאת אומרת שלא היו בפרקליטות החלטות שגויות. למשל, סגירת תיקו של אביגדור ליברמן על ידי וינשטיין נענתה בספר מאת אביה אל"ף, שטיפלה בנושא והצביעה על הטעות המכרעת. אך מה שנרמז על ידי מקהלת דרעי - בהסתייגותו - חסר כל יסוד. אין תפירת תיקים עדתיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו