קבוצה תקועה

על עומק הבעיה שבה נמצאת מכבי ת"א אפשר ללמוד מהעובדה שאף אחד במועדון לא הופתע ממה שקרה שלשום בארנה. אף אחד לא נפל מהכיסא לא מהתוצאה ולא מהדרך שבה שיחקה הקבוצה. הבעיה היא שגם כשאתה מוכן למה שהולך לקרות כשהאמת טופחת לך בפרצוף, זה לא פחות כואב.

לא אגיד שבמכבי ת"א לא קיוו שהשינוי יבוא מתישהו, אבל במועדון מאוד ריאליים לגבי מה שיש להם העונה בידיים. הצהובים בונים על ההשתלבות של ריצ'ארד הנדריקס ועל החזרה מניתוחי הברכיים של דווין סמית' וטרבור אמבקווה, אבל עמוק בפנים גם הם יודעים שלא בטוח שזה יספיק.

עכשיו זה סופי - הצהובים מתל אביב מרוצים שיש פיינל פור. במועדון שהוא המתנגד הגדול לשיטת הפיינל פור חיים את המציאות, ויודעים שהאירוע שתוכנן בעבר כדי ש"יגנבו" מהם אליפות הוא האפשרות היחידה שלהם לזכות העונה בתואר. אפילו ניתן לכך אישור חצי רשמי בדבריו של ז'אן טבק שלשום, אחרי שכבר הבין סופית שהפיינל פור ייערך בירושלים: "אם זו היתה סידרה הייתי מאוד מודאג, אבל מדובר במשחק אחד".

הבעיה של מכבי ת"א תהיה קודם כל להגיע למעמד שבו משחק אחד יקבע את האליפות. נכון שזה לא יקבע הרבה, אבל זה סמלי, והיום אפילו המקום השני בליגה נמצא בסכנה. זה רק ממחיש את ההערכה שגמר בין ירושלים למכבי אינו דבר אוטומטי ולא בגלל האדומים. גם את זה טבק ואנשי מכבי יודעים היטב. אין בעיה של מודעות במועדון, יש רק בעיה אחת "קטנה" והיא הקבוצה עצמה.

ההתקפה של מכבי חד־גונית ודוגמטית. זה נראה כאילו הקבוצה עולה להתקפה ורק אז מחליטה לנסות לעשות. ה"כדררת" וחוסר ההחלטיות ההתקפית בלטו עוד יותר על רקע משחק המסירות והשטף אצל היריבה מהבירה.

מכבי, התקועה בהתקפה, מסמלת את כל מה שעובר על המועדון העונה. שום דבר לא זז. מכבי היא קבוצה תקועה כי אלמנט הזמן לא גורם לה להשתפר. היא תקועה כי גם השינויים שערכה לא הקפיצו אותה קדימה. היא תקועה כי בשום שלב העונה היא לא הצליחה לייצר שינוי. עכשיו גם הציפייה שזה עוד יקרה הולכת ונעלמת.