פורים בפתח ואני, כאימהות רבות, הגעתי לחנויות הצעצועים בניסיון למצוא אביזרים לתחפושות של בנותיי, הנמצאות בגיל ההתבגרות. מסתבר שלא ידעתי מה מחכה לי באגף התחפושות לנוער. באמת - זה מה שמציעים לנערות צעירות כתחפושת?! ככה מעריכים את יכולת הבחירה שלהן? ככה מסלילים אותן לבחור? את החלום של מי מגשימות התחפושות האלה, ולאיזו דמות אישה הן מכוונות? כמו תמיד, החיים מובילים אותי אל הכתובים - ולהפך. החוויה הנוכחית שלחה אותי היישר לארמונו של אחשוורוש.
מגילת אסתר נפתחת בתיאור חלומי של ממלכה אדירה ועשירה. המלך העומד בראשה מבלה את ימיו במשתה מתמשך שאליו מוזמנים שריו ועבדיו, האוכלים ושותים "כְּיַד הַמֶּלֶךְ". החגיגה נמשכת חצי שנה (180 יום) וכל מטרתה היא להראות את "עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" של המלך אחשוורוש.
על ששת חודשי המשתה שהוא עורך למכובדים מוסיף אחשוורוש עוד שבעה ימי משתה, ואליהם מוזמן כל העם המתגורר בשושן הבירה. בסיומם מבקש המלך להרשים את המכובדים בפריט הרכוש הנחשק ביותר שלו - המלכה ושתי: "לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת יָפְיָהּ, כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא".
תיאור משתה המלך הוא פרולוג למגילה כולה, מכיוון שהוא מציג את סט הערכים של הממלכה, וטמונים בו רמזים המנבאים את המשך העלילה. המשתה מציג ממלכה אדירה הנהנית משפע כלכלי ומקדישה את מיטב זמנה ומרצה לנהנתנות, לרהבתנות ולתענוגות. בממלכה שזו ערכיה, קל להפוך אנשים לחפצים, בין שמדובר במלכה שמתבקשת להגיע למשתה "בְּכֶתֶר מַלְכוּת" (ולפי התלמוד, בכתר בלבד), כאילו איננה אדם בזכות עצמו; ובין שמדובר במרדכי היהודי, הנדרש להשתחוות בפני המקורב הנוכחי. בממלכה שההדוניזם הוא מרכז הווייתה, מי שאינו מתאים את עצמו לנורמות הנהנתניות - פשוט מוזז הצידה. ההצגה חייבת להימשך.
ושתי איננה מסכימה להיות מוצגת כרכוש המלך, ולמרות המחיר הכבד שהיא משלמת על כך, היא דוחפת את ראשית העלילה שאת סיומה כולנו מכירים; היא מגורשת ואסתר "מובאת" במקומה, כחפץ היפה ביותר של המלך. במהלך המגילה אנו עדים לתהליך שאסתר עוברת, מנערה חסרת אונים למנהיגה המושיעה את עמה, אך גם מציעה סדר יום חדש לממלכה ודרך אחרת "לחגוג את החיים".
המגילה מסתיימת כשאסתר המלכה ומרדכי היהודי קובעים ימי משתה ושמחה גם הם, אך הפעם הם נקבעים כימים של סולידריות חברתית - "וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ", וחיבור לחלשים בחברה - "וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים". התיקון החברתי מגיע מתוך תפיסה של שוויוניות וראיית האחר.
אז בביקור הבא שלכם בחנויות התחפושות, חישבו אם אתם מיישרים קו עם תפיסתו של אחשוורוש, או שאולי התקדמנו קצת מאז המגילה. ואולי, רק אולי, ננסה להעביר את המבט בפורים הזה מהנשפים והתחפושות אל הלב האמיתי של החג - ראיית מי שנמצא לידנו (משלוח מנות) ומי שלעיתים נסתר מאיתנו (מתנות לאביונים). שם, בראיית האחר ובנתינה גם למי ששקוף לנו, שממודר ומוחפץ, מצויה לא רק הסולידריות החברתית, אלא גם השמחה האמיתית.
הכותבת היא מנהלת "טבע עברי" - עמותה לקיימות ישראלית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
