ארדואן סיבך והסתבך

טורקיה היא מדינה בהטרדה, בסחרחורת, שהטרור המכה בה - כורדי או מתוצרת דאעש - כואב מכל, אבל אינו בליבת בעיותיה. היא נעה בסחרחורת מתמדת פרי שלטונו של רג'פ טאיפ ארדואן.

הטרגדיה של הישראלים, שנסעו לטיול בטורקיה, כואבת בכל בית בארץ. אך סביר להניח כי המחבל לא כיוון אליהם בשל זהותם, ולא ידע את מי הוא רוצח. זה רק פרק כואב אחד בסבך שאליו נקלעה טורקיה של ארדואן.

הוא הוביל אותה להידברות עם אירופה, אבל בשבוע שבו הגיע עימה להסכם שנועד לקלוט בארצו את המהגרים שנשלחו ליוון, הוא גם השתלט על עיתון האופוזיציה. ברור שאילץ את האירופאים, שאחריהם הוא מחזר, לגנותו.

אתמול החל לחזר אחרי איראן, הפטורה מעול הסנקציות, אבל מצוי בעימות חריף עם רוסיה, שבאה לסייע לבשאר אסד, החי מפי האייתוללות בטהרן ונשען על כידוני חיזבאללה. איך זה מסתדר?

רוב זמנו של השליט הטורקי מוקדש לפירוק מוקשים מבית ומחוץ. הוא סיבך את ארצו עם מצרים בגלל תמיכתו בחמאס, ואינו נחלץ מן השבר עם ישראל כמעט מסיבות דומות, בתוספת האיבה הרגשית שפיתח בלב אזרחיו כלפיה.

על רקע זה פיגועי הטרור בטורקיה מצביעים גם על אוזלת ידו. אין ממשלה שבכוחה לסכל מראש את כל פעולות הטרור, אבל ארדואן אינו מגיע להישגים של ממש בתחום זה. בימים עברו היתה ישראל מקור להדרכה מעולה. עתה היחסים קרירים מדי, ואין לדעת מתי יגיע המשא ומתן לשיפורם אל קו הסיום.

לא זו בלבד שהטורקים נוקשים וזה סביר, אלא שכל צעד שלהם מבטא חשש שמא אינם יציבים. ישראל, למשל, לא תשקיע בהשלמת צינור הגז לטורקיה, לא רק מפני שההוצאה גבוהה אלא בעיקר מחמת החשש שההשקעה תאבד במצולות ים ברגע שבו ישתנה הלך רוחו של הנשיא.

על רקע זה הפיגוע הרצחני אתמול הוא בעיני הטורקים נושא מכביד אך עניין משני. למחבל איש דאעש או המחתרת הכורדית לא היתה, כנראה, כוונה לפגוע דווקא בישראלים. אך הציוץ של חברת הפרלמנט ממפלגתו של ארדואן, אירם אקטש, מדאיג. הוא מעיד על האווירה החמורה שהשתררה עקב מדיניותו, ואינה מאפשרת לחלק מהטורקים להשתתף בלב שלם בפעולות החילוץ.