האמת והצדק קודמים לכאב הלב

אילו אפשר היה להחזיר את הגלגל כחודש לאחור - במה היה אופק בוכריס מתנהל בצורה שונה, אחרת? ואולי לא? האם אפשר שהיו יחסים אינטימיים בהסכמה אך הוא לא יכול להודות בקיומם בשל הסביבה הקרובה לו, והסתבך בחשד חמור יותר?

המחשבה מרצדת אל אירועים דומים לכאורה בעבר. כיצד חיים רמון היה מנווט מחדש את מהלכיו? מבקש סליחה ואומר כי יצרו תכף עליו, במקום להביא ברגע האחרון במאמץ נואש שלוש עדות שווא לבית המשפט?

רגע קט, ואולי לא? הרי כמחצית השעה אחרי הדיווח של גיא פלג שהלך וסגר על בוכריס, הציגה מהדורת החדשות את עו"ד אורי דניאל, שבית המשפט העליון קבע כי נפל קורבן לעלילת אונס של כמה נשים, וגזר עליהן לפצותו בקנס גבוה, ורעייתו הביעה את ביטחונה בחפותו, כפי שעושה כן גם בת זוגו של בוכריס. מי חכם ויידע?

הלם במגזר

במקרה זה ההכחשה המוחלטת החזיקה מים והצדק הופיע (אם כי באיחור ניכר). אך מה במקרים שבהם ההכחשה מחפה על האמת? כמו במקרים של רמון ומוטי אלון, ואולי - רק אולי - בפרשת בוכריס? הרי צריך להביא בחשבון כי תוצאות הפוליגרף מקעקעות את טיעונו של הקצין שנפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, אבל אין הן קבילות כהוכחה בבית המשפט.

ההאשמות נגד בוכריס גרמו לזעזוע. לא מחמת מצ'ואיזם ולא מפני שהוא גיבור ישראל, אלא מפני שמכריו סירבו להאמין שהוא מסוגל לכך ומפני שהוא משתייך למגזר הדתי הלאומי שבו "ישראל ערבים זה לזה". תדהמה פקדה אותם גם כאשר הורשע הגורו הרוחני שלהם הרב מוטי אלון והשמיים לא נפלו על הארץ, ואם אירע הדבר לעוד סמל מופת שלהם זה מכאיב וצורב, אבל לא סוף העולם.

בפרשה המרתקת את שימת הלב הציבורית יש רק מסכנים. אבל האמת והצדק קודמים לכאב הלב. יש למצותם בעדנה אך בנחישות. הרמטכ"ל גדי איזנקוט פעל ברגישות הנכונה בהחליפו את בוכריס בקצין אחר. אם בוכריס עשה את המיוחס לו הוא פגע בצה"ל ובמשפחתו, וקודם כל בצעירה אשר לא יכלה ולא רצתה לספוג את הכאב או העלבון או ערעור ביטחונה או כל אלה גם יחד, ואם הדברים אכן אירעו, היא ראויה לפיצוי ראשון.

הכותרת לאירוע כולו נותרה כאב לב. משני צידי המתרס.