יש אסכולה הטוענת כי ראשי הציבור שהורשעו בעבירות פליליות עם קלון ראויים לעונש כבד מאזרח רגיל, מפני שמשה קצב ואהוד אולמרט ודני דנקנר מעולם לא היו "בוזגלו" או "איצקוביץ."'
זו דעתי. אך יש גם דעה הפוכה הראויה לשיקול דעת נכבד, ולפיה מי שהורשע בפלילים עם קלון חדל ממילא להיות מופת ציבורי ודי לראות בו עבריין מן השורה, ולפיכך אין להענישו במאסר יתר.
בין שתי גישות אלה חייבת להתקיים אקסיומה אחת, שהיא בבחינת כלל ברזל: לא מגיעה להם העדפת ידוענים, הנחת סלב.
האם עומדת ועדת השחרורים של שירות בתי הסוהר, המורכבת בדרך כלל מחניכי בית הלל, להפר כלל זה לגבי קצב ולשחררו תוך קיצור עונשו ביותר משנתיים?
ואם לאו - האם מכינים לו כבר תומכיו חנינה בחתימת איילת שקד ולאחריה הנשיא ראובן ריבלין?
גם אם שקד לא דיברה עם ריבלין ב"רחל בתך הקטנה," נראה בעליל - כפי שחשף אמש גיא פלג בערוץ 2 - כי שוחחה עימו כבדרך אגב, וזה שגוי מכל בחינה ציבורית-אסתטית.
עם הפרסום ששקד חותרת לחנינת קצב למקרה שלא יקבל את השליש המיוחל, קמה סערה. מייד לאחריה הטילה עוגן במפרץ בהכריזה שאין לדון בנושא קודם זמנו. זו גם גישתו של ריבלין.
אך אם מדובר בדין אחיד, ברור שקצב אינו ראוי לשליש המקוצר מפני שלא קיבל אחריות לפשיעתו ולא הביע חרטה על מעשיו וסירב לקבל טיפול מיני, שהם תנאי לשחרור מוקדם של כל אסיר מין במדינת ישראל.
כך גם לפי האסכולה המקלה, שנשיא אשר חטא אינו צריך להיענש יותר מכל עבריין אחר, אלא רק כמותו.
אך המיני-שערורייה הזו, המצויה רק בראשיתה, ראויה לבחינת דברים נוספת: כל עבריין עם קלון אשר לא יודה במעשים שהביאו להרשעתו ולא יביע חרטה, לא יוכל ליהנות מקיצור מאסרו.
הושת עליו עונש - ואם אינו רוצה להודות בו כי אז ירצה את מלוא התקופה, וישוחרר. לא קודם.
הקיצור הוא 'צ"ופר" לעבריין עם קלון, ואין להעניקו גם לפורץ וגנב ובעל אלים ועבריין מן הצווארון הלבן, אם אינו נותן דעתו לחומרת פשעיו.
המהלך הנכון הוא לא לקצר את השליש לעברייני מין כקצב, אלא למנוע אותו גם מפושעים אחרים העומדים במריים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו