האח הגדול: גזירת האלימות | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

האח הגדול: גזירת האלימות

, עודכן
0

הציבור בישראל קם אתמול מפולג: אלה שתוהים מה יהיה הקמפיין הראשון שיקבל שי חי מ"האח הגדול", ואלה שכבר עכשיו תופרים לו אחד. הוא, אגב, מתכנן לדלג על פינה בערוץ 24 היישר לראשות הממשלה. בסך הכל בחור הגיוני. אם שי חי עזב או הועזב מהבית זה ממש לא האישיו, הבעיה הגדולה היא שהציבור לא עוזב אותו.

"הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם", שר שלום חנוך. שי חי היה הפייבוריט של העונה. קודם כל של ההפקה, שהפכה אותו בהמשך לפייבוריט של הצופים. זאת לא הפעם הראשונה שדמות נלעגת זוכה לכבוד של מלכים, רק שהפעם היא לא רק נלעגת, אלא גם אלימה. מאוד.

לפני שכמה מכם יתקוממו, "רגע, למה נלעגת? דווקא יודע להתבטא יפה הבחור" - כנראה גם אתם נפלתם במלכודת. להשתמש במילים כמו "כמדומני" או "חדל אישים" עדיין לא הופך אותך לבן אדם נאור. חוץ מזה, בינינו, הוא השתמש במילים גבוהות אבל לא תמיד בקונטקסט הנכון (מעניין אם הוא יודע מה זה קונטקסט).

טלוויזיה היא ברובה חוויה בידורית נטו. ככזאת, קשה לשפוט את האנשים שהיא מביאה לשורותיה ופולטת אחרי עשר שניות. רובם אכן מספקים את הסחורה. ציבור הצופים פחות מעוניין בתום יום עבודה ארוך לצפות בתוכנית על מצב החור באוזון ב־BBC, ויותר בסתם בידור טוב, כזה שמספק אסקפיזם מהפיגועים ומהלחות. אני, למשל, לא מתכוונת להתנצל שאני צופה ב"האח הגדול" מדי פעם, ברקע, תוך כדי שאני מבשלת או מנקה, ורק לצורכי מחקר, כמובן.

אבל הטמטום שבוחרים להראות לנו זה לא העניין, כי יש מקום לכולם בטלוויזיה, גם לנבערים מדעת, לבעלי הלשון החלקלקה ולנשות האיפור הקבוע. עד שזה מגיע לאלימות. מילא שכל ילד במדינת ישראל רוצה להיות היום סלב, אבל זה שהאימהות של הילדים שרוצים להיות סלב בוכות כי הדיחו את שי חי, זה כבר - כמו שהוא בעצמו היה אומר - נבצר מבינתי.

לא מעט ילדים ובני נוער מקבלים מהעונה האחרונה את הרושם שלא מספיק רק להיות עילג ועצבני כדי להצליח בחיים, אלא מומלץ לתבל את זה גם באלימות. שי חי קבע רף חדש. בעונה הבאה אפילו הוא ושכמותו לא יספיקו, וב"האח הגדול" ייאלצו ללהק לוחם דאעש.

הבעיה היא שהאלימות של שי חי מוסווית בעטיפה של "גבר־גבר", שכביכול אומר את האמת בפרצוף. רק חבל שאף אחד לא עידכן אותו שאותנטיות אמורה להעצים אנשים, ולא להפך. קשה להאשים את האח הגדול שהבין שמדובר כאן במכרה זהב, והעם בתמורה התאהב בדמות שמרשה לעצמה לעשות מה שבא לה, כי בינינו, כמה מאיתנו כבר מעזים? נו, אז מה אם זה פוגע ומעליב? העיקר שזה "אותנטי".

שי חי יקבל קמפיין. חבל, אבל אלה הם חוקי הפורמט. מה שבאמת היה יכול להיות מעניין זה לצפות במתמודדים מעוררי השראה, רבגוניים ומצחיקים שאינם, רחמנא ליצלן, בורים ואלימים. הבעיה היא שאותם טיפוסים לא יבואו לתוכנית. הם עסוקים בלהתפתח.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר