ביטול החוק - נזק חברתי

מירי רגב תלתה אתמול את החלטתה לפעול לביטול חוק הספרים באצטלה חברתית. אלא שאם שרת התרבות תחתור להשיב את הגלגל לימים שקדמו לחוק, היא תגרום נזק חברתי עצום. הקוראים, הסופרים, המו"לים וחנויות הספרים הפרטיות - יפסידו. בעלי ההון - ירוויחו.

"חוק הספרים החטיא את מטרתו - מחירי הספרים עלו ופגעו באזרח", אמרה רגב. זו אמירה תלושה מן המציאות. בתקופה שקדמה לחוק, צומת ספרים וסטימצקי הכריחו אותנו לשלוף שטר של 100 שקלים - לא פחות - שעבורו קיבלנו ארבעה ספרים. אם רצינו לרכוש ספר בודד, נאלצנו לשלם את המחיר הקטלוגי המופרך שהומצא לו: בין 80 ל־90 שקלים. התפיסה של ספר ב־25 שקלים (4 ב־100), התקיימה רק כסלוגן שיווקי. בפועל, איש לא שילם מעולם 25 שקלים עבור ספר חדש.

מאז אישור החוק בפברואר 2014, המחיר הקטלוגי של ספרים חדשים התייצב על

70-55 שקלים. בנוסף, מבצעי ה"4 ב־100" עדיין מתקיימים - אך מציעים ספרים בני שנה וחצי ויותר. והאם קלאסיקות ספרותיות בנות מאות שנים אינן פועמות עדיין בקרבנו?

בהציגה נתונים שגויים, משרתת מירי רגב את התפיסה הכמותית של התרבות - זו שהסוחרים דואגים לתחזק. אבל אמנים אינם סוחרים, ותרבות לא נמדדת במשקלה, אלא באיכותה. לא יקרה אסון אם נרכוש ספר אחד בלבד בביקורנו בחנות. סקר שערך משרד הכלכלה לפני שנתיים הצביע על עלייה בקניית ספרים בתקופת ה"4 ב־100", אך הוכיח כי לא נרשמה עלייה בקריאתם. אנשים קנו ספרים, ולא קראו אותם.

חוק הספרים היה צעד נכון בדרך להבראת ענף שנפל קורבן למלחמה בין שתי רשתות ספרים, אלא שהוא לא הגביל את סחטנות הרשתות כלפי הוצאות הספרים, שנכנעות לתנאי ספקים דרקוניים. אם רגב רוצה להיות "חברתית" באמת - היא תטפל בעיוות השורשי הזה. אבל לא בטוח שהיא רוצה.