להתקדם מול טורקיה - אבל כמו בשדה מוקשים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להתקדם מול טורקיה - אבל כמו בשדה מוקשים

, עודכן
0

הדחיפות והתכיפות שבהן מבשרת אנקרה כי קרוב חידוש היחסים הנורמליים עם ישראל מעידות על המצוקה המדינית שבה כלא רג'פ טאיפ ארדואן את ארצו. זו תמיד ידיעה טובה, הן אם תוכנה משקף מציאות כה שונה מהנימה העוינת שהחדיר לדו־שיח בין שתי המדינות מאז פרשת ספינת המרמרה, הן אם היא מוקדמת מדי אבל מעצימה את הרושם כי שחר של הצלחה חשובה מפציע לישראל.

יחסים תקינים עם טורקיה הם אינטרס ישראלי מובהק. דוד בן־גוריון ביקש לפרוץ את המצור ההדוק של מדינות ערב על ישראל בפיתוח יחסים עם איראן, טורקיה ואתיופיה, כדי לבוא בעורפן של מצרים וסוריה ולבנון. עתה תמונת המצב הגיאוגרפי שונה במהותה (הסכמי השלום עם מצרים וירדן וההבנות עם סעודיה). אך המהלך הישראלי שמוביל בנימין נתניהו דומה למדיניות "הצמיגים" (כך כונתה בימי בן־גוריון) וייתכן שיישא פרי מדיני בקרוב.

עם זאת, סביר להניח כי היחסים עם טורקיה לא ימריאו מייד לשיא שיתוף הפעולה שידעו כאשר השלטון בארץ העות'מאנים התנהל על פי חוקת אביה המודרני, אטאטורק. חידושם ייצור גם צליל צורם ביחסים עם רוסיה ומצרים, ששתיהן יריבות קשות למשטר באנקרה בגלל קרבתו לאחים המוסלמים, ומכאן לחמאס. אך מבחינת ישראל אלה הן "צרות של עשירים".

רק שיש מקום להיזהר מן האופטימיזם הלוהט של טורקיה, בבחינת "החיפזון מן השטן". ארדואן מייחל לגז שתפיק ישראל, אבל לצורך הנפקתו אליו נחוץ להאריך את הצינור בהשקעה יקרה מאוד, וארדואן מקווה להשקעה ישראלית או בינלאומית. צריך להיזהר, בעיקר מפני שההפכפכנות אשר הפגין ביחסיו עם ירושלים עלולה לחדש את החרם. ברגע שבו יתפייס עם הרוסים הוא עלול להעדיף את הגז שלהם. השקעה בצינור תגביר את התלות הישראלית בטורקיה, לא להפך.

העיקר קשור בעזה. על טורקיה לחדול מלשמש פונדק אירוח למטה הטרור של חמאס. נחוץ שתוכיח את נכונותה לשים לכך קץ. עליה גם לחדול מללחוץ על ישראל להעמיד לשלטון הטרור בעזה נמל עצמאי בים התיכון. השגריר לשעבר פיני אביבי הזכיר אתמול כי רעיון זה היה מקובל בתחילת המאה ה־21 בתנאים מגבילים. ייתכן, מומלץ, אבל זה לא עניינה הבלעדי של אנקרה.

גורמים בינלאומיים רוצים לזכות בהכרת התודה לצעד כזה, שהוא בעייתי בפני עצמו? ישראל מעדיפה למסור את הכרת התודה העזתית למצרים או לארה"ב. אולי גם לטורקיה. אך לא באורח בלעדי. רצוי להתקדם. נחוץ להתקדם. אבל כמו בשדה מוקשים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר