"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הרגשות שלנו הם הכסף של פייסבוק

,עודכן

נפל דבר בממלכה הגדולה בעולם.

בדיוק 7 שנים חלפו מאז שבפייסבוק הוסיפו את כפתור ה-"לייק", שנכנס לחיינו בסערה וניסה לשנות את כל מה שהכרנו על הבעת רגשות. את מה שעד אז היינו צריכים לנסח במילים, הציעו לנו להחליף בקליק על הלייק שהפך למדד פופולריות של ממש.

קיבלנו לייק של פרגון כשעשינו סלפי בדרך לחופשה, לייק של הזדהות כשצילמנו את הסיכומים למבחן ולייק של צחוק כשהברקנו בהומור עצמי משובח. אפילו לייק של עצב היה כשדיווחנו לעולם על מותה של חיית המחמד האהובה. ככל שקיבלנו יותר לייקים, כך נדמה היה שמעמדנו החברתי גבוה יותר.

הבעת הרגשות בפייסבוק היא לב ליבו של העסק, הרי הרשת החברתית בנויה על קשרים ועל קהילות של אנשים בשר ודם, וככאלו אנחנו מחפשים את תשומת הלב הרגשית לה אנחנו זקוקים. אבל עסק, כמו כל עסק, מחפש להשיא רווחים ולהגדיל הכנסות. אם הלב הוא הרגש, אז על צד ההכנסות אחראי המוח, ואותו כבר ממזמן לא מפעילים אנשים אלא מחשבים ואלגוריתמים שמנתחים כל פעילות ברשת שמונה נכון למארס 2015 כמעט מיליארד וחצי משתמשים.

כדי שבפייסבוק יוכלו לנתח טוב יותר את התכנים שלנו, וכדי לקבל פילוחים מדויקים ולתרגם אותם למידע רלוונטי עבור המפרסמים, הרשת צריכה להבין את התכנים שמועלים, ובשביל זה כבר צריך בני אדם שינתחו את המידע ויבינו מהם הרגשות שמתעוררים בנו. כשמדובר במאסה קריטית של תמונות, סרטונים ופוסטים ביותר מ-70 שפות, המשימה הופכת לבלתי אפשרית.

בלתי אפשרית? הצחקתם את צוקרברג.

7 שנים אחרי שפייסבוק מחקה כל רגש אחר מלבד לייק ("אהבתי"), עכשיו הרשת החברתית מלמדת אותנו להרגיש מחדש באמצעות מנעד רגשות שהיא קבעה בעבורנו. אל הלייק המוכר הצטרפו צחוק, כעס, השתאות, עצב ואהבה. לא במקרה החליטו צוקרברג ואנשיו שאלו יהיו הרגשות היחידים איתם נוכל להזדהות - כל רגש שכזה כבר קיים בפייסבוק תחת מעטה טקסטואלי שאותו הרשת פשוט לא מבינה.

כפתור ההשתאות (וואו) הוא המקבילה המעוצבת לפוסטים בסגנון "לא תאמינו מה קרה בבית האח הגדול. צפו!". כפתור הצחוק הוא הניסיון של פייסבוק להיפטר אחת ולתמיד מ-"LOL" או מ-"חחח" בגרסה העברית. את הכעס כולנו מכירים מהפוסטים בעמודיהם של נותני שירות גרוע או מאלו שמתארים עוולות חברתיות מרגיזות. גם העצב כבר קיים בפייסבוק, אלא שעד עכשיו הוא תורגם לתגובות מילוליות מחבקות ומנחמות.

כשהוסיפה את כפתור הלייק, פייסבוק ניסתה בכל כוחה להבין מה מעניין ומרגש אותנו. דמיינו מה חשבו במשרדי ענקית האינטרנט כשהתעקשנו ברוב חוצפתנו להמשיך ולהביע רגשות במילים שהם לא מבינים. עכשיו, אחרי שהוסיפו את כפתורי הרגש החדשים, הם לא מצפים מאיתנו להרגיש אחרת - אלא רק להרגיש בצורה בה מחשבי העל שלהם סוף-סוף יבינו מהו רגש אמיתי, כזה שאפשר לעבד, לנתח ולמכור למפרסמים.

הכותב הוא איתי זילבר – מנהל תוכניות בגלי צה"ל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר