חובתנו לניצולים שנותרו

אתמול הובא לקבורות שמואל וילנברג, "העד האחרון" של מחנה ההשמדה טרבלינקה. אדם שנדמה שדמותו, אומץ ליבו, עוז רוחו וסיפור חייו נכתבו בידי תסריטאי הוליוודי. וילנברג היה אחד מ־67 היהודים שהצליחו להימלט ממחנה ההשמדה טרבלינקה. בכך זכו מחדש בחייהם ובחירותם וברבות הימים היו לעדים החיים הבודדים ששרדו את התופת של טרבלינקה. עדים, שנטלו על עצמם את השליחות להנחיל לדורות הבאים את הזיכרון.

וילנברג היה סמל עוד בחייו. עם מותו הפך לאגדה. נשיא המדינה ובכיריה באו ללוותו בדרכו האחרונה ולחלוק לו כבוד אחרון. בהשתתפותם ביטאו את הנדר של העם היהודי לנצור מדור לדור את השואה ולקחיה ולהיות נאמנים ומחויבים לתקומתו של העם היהודי בארצו המתחדשת, היא מדינת ישראל.

לכאבנו הגדול, וילנברג הוא אחד מכאלף ניצולי שואה ההולכים לעולמם מדי חודש בחודשו. לא ירחק היום שבו ילך לעולמו ניצול השואה האחרון. מי שהיו ילדים רכים בשנים בימי השואה, הם היום בני יותר מ־70. מי שעברו את השואה כנערים, כבר עברו מזמן את גיל הגבורות.

רבים מניצולי השואה נפטרים עריריים, בודדים ונטולי כבוד. האנשים שעברו את הנוראה שבזוועות האנושות, ואשר זכו לשקם את חייהם במדינת ישראל, חווים עוני, בדידות, סבל ובעיקר תחושת עלבון כבד על התייחסות המדינה ומוסדותיה כלפיהם.

אני קורא לשרי ממשלת ישראל לא להחמיץ את הצוהר הצר, שעדיין פתוח והוא הולך ונסגר. חובתנו לוודא כי 180 אלף ניצולי השואה בישראל יחיו את שארית חייהם בכבוד הראוי להם. המשאבים המוקצים לטיפול בניצולי שואה מפוזרים בין גופים רבים ושונים, ובשל כך נבצר מחלק מהניצולים לקבל בכבוד את הסיוע המגיע להם.

חובתנו להקל עליהם בכל פעולה, קבלת מרשם לתרופה, טיפול רפואי והפגת בדידותם. את כל זאת לא נוכל לעשות בעוד עשר ו־20 שנה. את זה חייבים לעשות היום. אל לנו להגיע ליום שבו נשאל עצמנו כיצד הפקרנו את חבריו של שמואל וילנברג ז"ל.

יהי זכרו ברוך.

הכותב הוא ראש עיריית רעננה, זוכה עיטור האור על פעילותו למען ניצולי השואה