לא לנהל מו"מ עם שובתי רעב

במסווה של כיבוד ערכים הומניים ראויים, פועלים אויבי ישראל להחליש את יכולתה להתמודד עם טרור הסכינים הרצחני של צעירים פלשתינים. אמש כבר הוצגה בערוץ 10 שאלה מיתממת אם יום קודם ניתן היה לצמצם את הירי בשולף סכינים שהתמקם בשער שכם. זה כבר האפקט של דברי הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שאמר דברים נכונים על מוסר הלחימה, אבל בהקשר שעורר רושם כאילו צה"ל אינו מקפיד על כך.

הרי אילו יומיים קודם מישהו היה חשדן יותר ושולף מהר את נשקו, היה נמנע רצח של יהודי בן 21 שקנה לתומו מוצרים בסופרמרקט. אילו כך אירע - מישהו היה מותח ביקורת על ירי המגן. שהרי היהודי לא היה נפגע.

אויבי מערך ההגנה הישראלי לופתים אותו בשתי זרועות. האחת בטענה הנסמכת על האסכולה של שבדיה העוינת, והאחרת בלחץ הפוליטי להסיג את ישראל אחור נוכח שביתת רעב של עציר פלשתיני. הלחץ יעיל, ומבחינת הפלשתינים גם לגיטימי. אבל ישראל נקלעת למצוקה הסברתית ומדינית ומוסרית בשל היעדר כללים ברורים.

שביתות הרעב הפכו לתופעה, ולא למעשה חד־פעמי. הן יימשכו, וראוי שישראל תתמודד עימן בלשון חד־משמעית המבהירה כיצד תנהג במקרים הבאים:

• כל שביתת רעב תהיה עילה לבחון את הצידוק למעצר מינהלי, שהוא תמיד מהלך בעייתי.

• גורמי הביטחון יסבירו לשובת הרעב מה הנזק שהוא עלול לגרום לבריאותו לכל ימיו, אבל לא יכפו עליו לאכול. מנגד, בתקופה זו לא יתנהל עימו כל משא ומתן. להפך, ייתכן לנהל משא ומתן רק בתקופה שבה אינו שובת.

• ברגע שבו יקבעו הרופאים כי שובת הרעב על סף עילפון המסכן את חייו, הם יאכילו אותו בלי להידרש להסכמתו. זו התפיסה הנבונה של קדושת החיים באורח היהודי וההומני ביותר. היא חשובה יותר מכל מאבק פוליטי והפגנה מדינית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו