פנדל המסירה: לחשוב מחוץ לכדור

לפעמים צריך לראות כדי להאמין. לעיתים נדירות, גם כשרואים שוב ושוב, עדיין אי אפשר להאמין. כך, בערך, הרגשתי בכל הפעמים (ולא אגלה כמה) שבהן צפיתי ב"פנדל המסירה" של מסי וסוארז מברצלונה. "מה זה בעצם היה", תהיתי בשידור הישיר. השידורים החוזרים כבר נסכו בי תחושה של התגלות כמעט.

"האיש המוכשר קולע למטרה שאחרים אינם מצליחים לפגוע בה; הגאון קולע למטרה שאיש אינו רואה", כתב הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר, ונדמה שתפס היטב את התדהמה המזומנת למי שזוכה להיווכח שיש עוד דלת אל הקסם במסדרון הארוך של כדורגל, דלת שמעטים - אם בכלל - ראו, אך מסי פרץ לתוכה.

אפשר לדבר על הפרגון האדיר (מסי ויתר על הזדמנות לכבוש את השער ה־300 שלו בליגה), הניחו לעובדה שסוארז נכנס לרחבה מוקדם מהמותר, ושהמסירה הטריקית נועדה כנראה בכלל לניימאר (הכוכב הברזילאי סיפר בחיוך שהוא ומסי עבדו בחשאי על התרגיל). מה בעצם כל כך מדהים בפנדל הזה, שאינו יורד מהכותרות? הרי לא היה חסר תקדים, ומאוד יכול להיות שהיו עוד כאלה שפשוט לא נחשפנו אליהם במרוצת השנים.

זה היה מקרה קלאסי של שבירת מוסכמות, של דמיון ותעוזה מחשבתית, של "חשיבה מחוץ לקופסה". ההיסטוריה והמיתולוגיה מלאות במעשים שבהם ההתנתקות מהשגור, מהצפוי ומהסביר הידהדו עוד דורות. חלקם העניקו להוגיהם תהילת עולמים - כך, למשל, אודיסאוס שהגה את הסוס הטרויאני. חלקם ידועים הרבה פחות, אך היו משמעותיים - כך, למשל, איש אשכולות צרפתי בן המאה ה־14, ניקול אורם, שעירער על הפרדיגמה בת אלפי השנים, שלפיה כדור הארץ עומד וגרמי השמיים חגים סביבו. "לו הגיע אדם לשמיים ותוך כדי תנועתם השקיף על הארץ, על הריה, עמקיה, נהרותיה, עריה וטירותיה, היה משוכנע שכדור הארץ הוא שחג סביב צירו במהלך היממה - בדיוק כפי שלנו על הארץ נראה שהשמיים הם שזזים", כתב. 200 שנה אחריו עושר דמיונו ופריצת הפרדיגמה התגלגלו למהפכה הקופרניקאית באסטרונומיה.

וזו הנקודה: כמותם, גם מסי, בשיתוף חבריו, לא רק השיגו את התוצאה המקווה, אלא פתחו בפנינו דרכים חדשות להביט על המציאות, יהא זה בתחום הטקטיקה הצבאית, בקוסמולוגיה - או בכדורגל. ברגע אחד ראינו את ההיסטוריה הופכת למוחשית לנגד עינינו.

כושר הדמיון והתעוזה לא היו מספיקים אלמלא ההיכרות האינטימית עם הכללים עצמם. אי אפשר לחשוב מחוץ לקופסה בלי להכיר היטב את הקופסה עצמה; אי אפשר להיות יוצא מן הכלל בלי הכלל. אפשר להניח שרוב רובם של שחקני הכדורגל המקצוענים לא מכירים בכלל את האפשרות - אחרת היינו נחשפים אל התרגיל הרבה יותר. מסי לא עשה דבר בלתי חוקי. בהכירו היטב את החוק, הוא ניער ממנו את אבק הבורות, השכחה והבינוניות.

אז בארסה השיגה במשחק ההוא נגד סלטה את הניצחון, ובענק, אבל נזכור ממנו דווקא את הפנדל - בדרך כלל, לא מהפעולות שמזמינות התפעלות מהווירטואוזיות. ברצלונה היא "יותר ממועדון", מעיד המוטו שלה; ומסי, שוב נוכחנו, הוא יותר משחקן.