"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פנדל המסירה: לחשוב מחוץ לכדור

,עודכן

לפעמים צריך לראות כדי להאמין. לעיתים נדירות, גם כשרואים שוב ושוב, עדיין אי אפשר להאמין. כך, בערך, הרגשתי בכל הפעמים (ולא אגלה כמה) שבהן צפיתי ב"פנדל המסירה" של מסי וסוארז מברצלונה. "מה זה בעצם היה", תהיתי בשידור הישיר. השידורים החוזרים כבר נסכו בי תחושה של התגלות כמעט.

"האיש המוכשר קולע למטרה שאחרים אינם מצליחים לפגוע בה; הגאון קולע למטרה שאיש אינו רואה", כתב הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר, ונדמה שתפס היטב את התדהמה המזומנת למי שזוכה להיווכח שיש עוד דלת אל הקסם במסדרון הארוך של כדורגל, דלת שמעטים - אם בכלל - ראו, אך מסי פרץ לתוכה.

אפשר לדבר על הפרגון האדיר (מסי ויתר על הזדמנות לכבוש את השער ה־300 שלו בליגה), הניחו לעובדה שסוארז נכנס לרחבה מוקדם מהמותר, ושהמסירה הטריקית נועדה כנראה בכלל לניימאר (הכוכב הברזילאי סיפר בחיוך שהוא ומסי עבדו בחשאי על התרגיל). מה בעצם כל כך מדהים בפנדל הזה, שאינו יורד מהכותרות? הרי לא היה חסר תקדים, ומאוד יכול להיות שהיו עוד כאלה שפשוט לא נחשפנו אליהם במרוצת השנים.

זה היה מקרה קלאסי של שבירת מוסכמות, של דמיון ותעוזה מחשבתית, של "חשיבה מחוץ לקופסה". ההיסטוריה והמיתולוגיה מלאות במעשים שבהם ההתנתקות מהשגור, מהצפוי ומהסביר הידהדו עוד דורות. חלקם העניקו להוגיהם תהילת עולמים - כך, למשל, אודיסאוס שהגה את הסוס הטרויאני. חלקם ידועים הרבה פחות, אך היו משמעותיים - כך, למשל, איש אשכולות צרפתי בן המאה ה־14, ניקול אורם, שעירער על הפרדיגמה בת אלפי השנים, שלפיה כדור הארץ עומד וגרמי השמיים חגים סביבו. "לו הגיע אדם לשמיים ותוך כדי תנועתם השקיף על הארץ, על הריה, עמקיה, נהרותיה, עריה וטירותיה, היה משוכנע שכדור הארץ הוא שחג סביב צירו במהלך היממה - בדיוק כפי שלנו על הארץ נראה שהשמיים הם שזזים", כתב. 200 שנה אחריו עושר דמיונו ופריצת הפרדיגמה התגלגלו למהפכה הקופרניקאית באסטרונומיה.

וזו הנקודה: כמותם, גם מסי, בשיתוף חבריו, לא רק השיגו את התוצאה המקווה, אלא פתחו בפנינו דרכים חדשות להביט על המציאות, יהא זה בתחום הטקטיקה הצבאית, בקוסמולוגיה - או בכדורגל. ברגע אחד ראינו את ההיסטוריה הופכת למוחשית לנגד עינינו.

כושר הדמיון והתעוזה לא היו מספיקים אלמלא ההיכרות האינטימית עם הכללים עצמם. אי אפשר לחשוב מחוץ לקופסה בלי להכיר היטב את הקופסה עצמה; אי אפשר להיות יוצא מן הכלל בלי הכלל. אפשר להניח שרוב רובם של שחקני הכדורגל המקצוענים לא מכירים בכלל את האפשרות - אחרת היינו נחשפים אל התרגיל הרבה יותר. מסי לא עשה דבר בלתי חוקי. בהכירו היטב את החוק, הוא ניער ממנו את אבק הבורות, השכחה והבינוניות.

אז בארסה השיגה במשחק ההוא נגד סלטה את הניצחון, ובענק, אבל נזכור ממנו דווקא את הפנדל - בדרך כלל, לא מהפעולות שמזמינות התפעלות מהווירטואוזיות. ברצלונה היא "יותר ממועדון", מעיד המוטו שלה; ומסי, שוב נוכחנו, הוא יותר משחקן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דוד ברון

ראש דסק החוץ של "ישראל היום"

כדאילהכיר