לא לשכוח את הצדק

על אף שלכאורה, אנחנו דנים בשאלה האם יש לאפשר לרוב דרמטי, העומד על שלושה רבעים מבית הנבחרים שלנו, להדיח ח"כ מתפקידו, (בוודאי שכן). למעשה, השאלה העומדת על הפרק היא שאלת דמותה של מדינת ישראל. ויותר משאנו קנאים לדמותה של המדינה, אנו חרדים לתדמיתה.

משל נפלא אודות הפחד האוחז בנו כתב נתן אלתרמן, המספר על תחרות בריצה שהחליטו ארבע חרויות, החופש מפחד, החופש ממחסור, חופש הדת וחופש הדיבור, לערוך ביניהן, "לשם השחוק". והנה, בעודן מתייצבות בשורה, מדדה ומגיח לצדן "יצור פלא, צולע וגוץ, איזה חופש מוזר, חמישי במספר", המכריז על עצמו, במצמוץ ובליפלוף, "אני הוא חופש הסילוף". הלה מנצח, ובגדול, ולמעשה הוא הופך להיות כל יכול. ובמי האשמה? לא נמצאת בחופש הסילוף, טוען המשורר, "אלא, הנותנים לו לגשת לשדה התחרות/ מנחילים למפרע תבוסה לחירות."

הנמשל אינו אלא אותה מדינה שבטקס הכרזתה הוגדרה כ"מדינה יהודית בארץ ישראל", על פי הכתוב במגילת העצמאות, הכוללת גם התחייבות לקיים שוויון זכויות מלא ללא הבדל דת גזע ומין. אותה מדינה שתקנה בעצמה את עצמה, וקבעה "ברחל בתך הקטנה" כי רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כ"מדינתו של העם היהודי", ו/או רשימה השוללת את "האופי הדמוקרטי של המדינה", לא תוכל להתמודד בבחירות לכנסת (תיקון מס' 9 לחוק יסוד: הכנסת, שנת 1985, הכנסת ה-11).

אותה מדינה שבשנת 1992 שבה ועגנה את ערכיה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" בחוקי יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחופש העיסוק, ותיקנה שוב את חוק יסוד: הכנסת, כך שהתנאי לקבלת אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה יחול לא רק על רשימה המועמדת לכנסת, אלא גם על כל אחד מהמועמדים ברשימה בנפרד. על פי סעיף 7א החדש לחוק יסוד: הכנסת.

וזו אותה מדינה שבית המשפט הגבוה לצדק שלה פסל, ובצדק, את תנועתו של הרב כהנא, כיוון שביטאה בגלוי את שאיפתה לשנות את דמותה של המדינה "היהודית והדמוקרטית" ל"מדינת הלכה", וזו אותה מדינה שאותה ארכאה משפטית שלה מצאה לנכון לאפשר את מועמדותם לכנסת של עזמי בשארה ואחמד טיבי, חרף כוונתם הגלויה לשנות את אופיה של המדינה ל"מדינת כל אזרחיה, כיוון שלא התקיים במועמדותם סיכוי ממשי, כלשון השופט אהרון ברק, שתצליח לקדם בפועל מטרות הסותרות את אופיה של ישראל כיהודית וכדמוקרטית.

שיעור האזרחות שלעיל נדרש כדי לשקף את המציאות: מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, באמצעות הרשות השופטת שלה, מפלה לרעה את נבחריה היהודים המאיימים על דמותה מימין, בהשוואה לנבחרים הערבים המאיימים על דמותה משמאל. ולכן אין זו זכות אלא חובה של הרשות המחוקקת לחדד ולתקן את חוקיה באופן שיאפשר לה להדיח מתוכה את מי שחותרים תחת דמותה היהודית של מדינת ישראל. וחובתם להכשיל את השטן המכהה את מוחו של העם על מחוקקיו, "ושכח שאיתו הצדק".