"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא לשכוח את הצדק

,עודכן

על אף שלכאורה, אנחנו דנים בשאלה האם יש לאפשר לרוב דרמטי, העומד על שלושה רבעים מבית הנבחרים שלנו, להדיח ח"כ מתפקידו, (בוודאי שכן). למעשה, השאלה העומדת על הפרק היא שאלת דמותה של מדינת ישראל. ויותר משאנו קנאים לדמותה של המדינה, אנו חרדים לתדמיתה.

משל נפלא אודות הפחד האוחז בנו כתב נתן אלתרמן, המספר על תחרות בריצה שהחליטו ארבע חרויות, החופש מפחד, החופש ממחסור, חופש הדת וחופש הדיבור, לערוך ביניהן, "לשם השחוק". והנה, בעודן מתייצבות בשורה, מדדה ומגיח לצדן "יצור פלא, צולע וגוץ, איזה חופש מוזר, חמישי במספר", המכריז על עצמו, במצמוץ ובליפלוף, "אני הוא חופש הסילוף". הלה מנצח, ובגדול, ולמעשה הוא הופך להיות כל יכול. ובמי האשמה? לא נמצאת בחופש הסילוף, טוען המשורר, "אלא, הנותנים לו לגשת לשדה התחרות/ מנחילים למפרע תבוסה לחירות."

הנמשל אינו אלא אותה מדינה שבטקס הכרזתה הוגדרה כ"מדינה יהודית בארץ ישראל", על פי הכתוב במגילת העצמאות, הכוללת גם התחייבות לקיים שוויון זכויות מלא ללא הבדל דת גזע ומין. אותה מדינה שתקנה בעצמה את עצמה, וקבעה "ברחל בתך הקטנה" כי רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כ"מדינתו של העם היהודי", ו/או רשימה השוללת את "האופי הדמוקרטי של המדינה", לא תוכל להתמודד בבחירות לכנסת (תיקון מס' 9 לחוק יסוד: הכנסת, שנת 1985, הכנסת ה-11).

אותה מדינה שבשנת 1992 שבה ועגנה את ערכיה כ"מדינה יהודית ודמוקרטית" בחוקי יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחופש העיסוק, ותיקנה שוב את חוק יסוד: הכנסת, כך שהתנאי לקבלת אופיה היהודי והדמוקרטי של המדינה יחול לא רק על רשימה המועמדת לכנסת, אלא גם על כל אחד מהמועמדים ברשימה בנפרד. על פי סעיף 7א החדש לחוק יסוד: הכנסת.

וזו אותה מדינה שבית המשפט הגבוה לצדק שלה פסל, ובצדק, את תנועתו של הרב כהנא, כיוון שביטאה בגלוי את שאיפתה לשנות את דמותה של המדינה "היהודית והדמוקרטית" ל"מדינת הלכה", וזו אותה מדינה שאותה ארכאה משפטית שלה מצאה לנכון לאפשר את מועמדותם לכנסת של עזמי בשארה ואחמד טיבי, חרף כוונתם הגלויה לשנות את אופיה של המדינה ל"מדינת כל אזרחיה, כיוון שלא התקיים במועמדותם סיכוי ממשי, כלשון השופט אהרון ברק, שתצליח לקדם בפועל מטרות הסותרות את אופיה של ישראל כיהודית וכדמוקרטית.

שיעור האזרחות שלעיל נדרש כדי לשקף את המציאות: מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, באמצעות הרשות השופטת שלה, מפלה לרעה את נבחריה היהודים המאיימים על דמותה מימין, בהשוואה לנבחרים הערבים המאיימים על דמותה משמאל. ולכן אין זו זכות אלא חובה של הרשות המחוקקת לחדד ולתקן את חוקיה באופן שיאפשר לה להדיח מתוכה את מי שחותרים תחת דמותה היהודית של מדינת ישראל. וחובתם להכשיל את השטן המכהה את מוחו של העם על מחוקקיו, "ושכח שאיתו הצדק".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר