מלחמות תרבות שזורות לאורך כל ההיסטוריה היהודית. לא רק בית הלל ובית שמאי, פרושים וצדוקים, מכבים ומתייוונים, חסידים ומתנגדים, אלא גם בעידן המודרני בארץ ישראל. החרדים ממאה שערים ירדו לחייו של הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק בשל ההבנה שגילה כלפי הציונים - "משיח בן יוסף" - והתעלמו מהיסודות הדתיים־שמרניים העמוקים בתפיסתו. למשל, מהתנגדותו להעניק זכות בחירה לנשים.
הוא הלך לעולמו לפני 81 שנים, אבל האם היה מצרף אתמול את קולו לדתיים המתנגדים להסדר שנעשה עם "נשות הכותל"? הרי בשנים שחלפו מאז החרדים עצמם מדרבנים את נשותיהם להצביע בקלפי, והעולם השתנה לנגד עיניהם, ומשה גפני שכינה אתמול את הרפורמים "ליצנים" משגר את בנות משפחתו עם פתק בוחר ביד.
הבעיה סבוכה. בדיון אתמול בממשלה הזהיר יריב לוין כי הדרך להתבוללות עוברת במחנה הרפורמי, וייתכן שהצדק עימו. הוא קבל שצ'לסי קלינטון נישאה לבעלה היהודי בטקס שניהלו רב וכומר. רק שנותרת קושיה: האם עדיף שכומר בלבד ישיא אותם?
מעמד הרפורמים אינו מובן מאליו. אפשר לראות בהם, כאמור, את הדרך להתבוללות, שהיא המכה הקשה הניחתת מדור־דור על העם היהודי. אך אפשר גם לראות בהם תחנה אחרונה, מין בלם ב"זמן פציעות" מפני פרישה מהעם היהודי. כפי שנאמר במקורות, תיק"ו. אין הכרעה ברורה מה טוב ממה.
רק שהממשלה לא נקראה להכריע אתמול במעמד התנועה הרפורמית בעם היהודי, אף שהיא מהווה את רוב האומה בארה"ב. היא נתבקשה להגיב למצוקה נקודתית רבת שנים של נשים המבקשות לא רק להתייחס למעמדן היהודי, אלא למקורות המורשת הדתית־לאומית כפי שהן מבינות אותה. דחייתן פעם אחר פעם גרמה רמת תסכול לא רק להן - שהם ישראליות טובות לכל דבר - אלא גם לציבור רחב של חילונים עם זיקה לתורת ישראל, ואין סיבה בעולם לגרום להם לניכור מיותר.
לא כל המחלוקות ניתנות לפתרון. לשני הצדדים נימוקים סותרים כבדי משקל. יש נושאים בלתי פתירים, שכל עיסוק בהם גורם למאבק ראש־בראש חוד־בחוד. אך אחרים יכולים לבוא על פתרונם לתקופה ארוכה עם רצון טוב וכסף ממלכתי. כל הסדר כזה מחזק את הלכידות היהודית. כעיקרון, המהלך של הממשלה אתמול היה צעד בכיוון הנכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו