כשהאלופה נראית מפורקת

1. אני מסופק עם אריק אלפסי ראה את אחד מסיומי משחקי הכדורסל המדהימים בהיסטוריה במשחק הפלייאוף המכריע במאי 1989 בין קליבלנד לשיקגו, שבו מייקל ג'ורדן קלע בשנייה האחרונה את הסל שהעניק לבולס את העלייה לשלב הבא. במהלך שקדם לו קרייג אילו הכניס את הכדור מקו האורך, ובסוג של תן ולך מצא את עצמו בצעד וחצי לטבעת. כאשר השעון מראה על יותר מחמש שניות לסיום, מכניס הכדור, במקרה של אתמול ליאור אליהו, הוא השחקן המסוכן ביותר כי הוא נמצא בתנועה לסל וכולם מתמקדים במקבל הכדור. מגיע לנהריה קרדיט שבלי ניב ברקוביץ' היתה ראויה לניצחון, אבל בחירת החלטות לקויה בהתקפה (מייקל אומה לא ראה כדור בשתי הדקות האחרונות) מנעה זאת ממנה.

2. בדרך כלל כאשר ירושלים מודחת מאירופה נרשמת התפרקות גם בזירה המקומית. יהיו שיאמרו שהקבוצה מתנפחת אחרי ניצחונות גדולים על מכבי ת"א. באוקטובר, אחרי ניצחון על הצהובים, הגיעו שישה הפסדים בחודש, ועכשיו בינואר נרשמו חמישה. האלופה נראית מפורקת על המגרש ומחוצה לו. במצבים כאלה פרנקו חייב לשחק, והרבה, עם השחקנים שבאים עם אנרגיות על המגרש כמו טוני גפני. השמועות מדברות על השאלתו אבל כמו בעונה שעברה, ברגע שאירופה מסתיימת, השחקן שבאירופה לא מצא את מקומו הוא נכס אנרגטי וחשוב בליגת הפורוורדים המקומית.

3. אני לא בטוח שאם מכבי ראשל"צ לא היתה מגיעה עם שלושה שחקנים חולים היום, מכבי ת"א היתה מנצחת. אם ראשל"צ רוצה להפוך עונה מהנה לעונה מוצלחת, היא חייבים להרים את משחק ההגנה. גל מקל שייט הערב בקלילות כי הכתומים לא החליט עד עכשיו מה הם עושים בפיק אנד רול מולו (כשמילסאפ או שגב היו על המגרש התבקש ששומרם יתקוף אותו). מצד שני, היו ימים שקבוצות עם רכז אחד לא היו עוברות את החצי מול מכבי, והערב מארק ליונס כמעט הוביל קבוצה שעברה את מאה הנקודות.

נ.ב. זוהי קריאה אחרונה לדגן יבזורי לבצע חישוב מסלול מחדש. היום הוא לא ראה דקה בליגה, וכשיוגב אוחיון יחזור הוא גם לא יראה ספסל.