להביא את הספר לדיון

העורך הלשוני של ספר האזרחות החדש, יהודה יערי, העיר אמש בתוכניתה של רינה מצליח בערוץ 2 כי הוא "ישראלי טוב". האם במקרה השתמש במילה "ישראלי" ולא "יהודי"? זו אינה שאלה לשונית. במהותה עומדת מידת התמיכה של חלק מהשמאל בהיות המדינה יהודית ודמוקרטית, ולא רק ישראלית ודמוקרטית.

ייתכן שטענות יערי הן אמת, אך ייתכן כי צל הרים הוא רואה כהרים. במצב זה לא מובן מדוע נפתלי בנט, שמדבר בראש חוצות על מבצעים צבאיים, אינו מפרסם מייד ברבים את נוסח ספר האזרחות אלא נוהג בו כבמסמך סודי.

כל אזרח נבון רוצה שישראל תהיה יהודית, אבל איזו? ודמוקרטית - אבל איזו? במהות אירע כאן ליקוי מאורות. מן הקטעים המצוטטים מן המקורות חייבת לחדור לתודעה זכות היהודים על ארץ ישראל והאמת הנשקפת מן התנ"ך והארכיאולוגיה, אך גם המוסר והזכות לשוויון של בני המיעוטים כפי שבאה לביטוי בלשון הנביאים. במילים ברורות, היהדות אינה צריכה להיות מוצגת בספר כערך המאזן את הדמוקרטיה - אלא דווקא כמי שמזינה אותה.

דוגמה על קצה המזלג: כאשר קמו עוררין על מנהיגותו של נביא הנביאים משה, הוא אמר לעוזרו יהושע בן־נון: על מה ולמה נסער? יריביו רוצים להדיחו? שיניח להם לפעול כהבנתם. אם גם פרק זה נלמד בספר האזרחות יכולה היהדות להצטייר כמקדמת הדמוקרטיה, לא כמתחרתה.

עם זאת, ברור לחלוטין כי בבתי הספר ילמדו מן המקורות השונים שהיהודים כאן בזכות ולא בחסד; כדין ולא ככובש. בהיעדר יהודים בעיר העתיקה, כתבה נעמי שמר ב"ירושלים של זהב" - "כיכר העיר ריקה", ועמוס עוז השיב לה כי היא מתעלמת מהערבים המאכלסים אותה. נכון, איש אינו מבקש לסלקם ממנה, אבל אם אין בה יהודים היא כמו ריקה גם אם יש בכיכר אחרים. זו מהות מגילת העצמאות שכתב בתבונה דוד בן־גוריון דווקא בימים שבהם הביע נכונות להקים מדינה יהודית בלי ירושלים.

לפיכך, לבירור טענות הצדדים מתבקש בנט, ואפילו נדרש, לפרסם את הטיוטה האחרונה כל עוד אינה סוף פסוק, ולקיים סיבוב דיונים שבו יוכל כל ישראלי יהודי כערבי להביע דעתו. גם לתקן. הרי ברור שיש סמיכות נלוזה בהצמדת הטרגדיה של אוניית הנשק אלטלנה, שהיא פרי אי־הבנה ואיבה בין אישים דגולים כבן־גוריון ומנחם בגין, אל המקורות שהזינו באורח נורא את רצח יצחק רבין. נא להביא את הספר לדיון בכיכר העיר.