הכמיהה ללבן: מאוחדים סביב השלג

כל סופה מעלה מחדש את השאלה אם אנחנו מדינת חורף או קיץ (ואיפה לעזאזל המטרייה שלי). במדינה שבה מסתובבים עם כפכפים ממארס ועד נובמבר (ואם אתם תיירים אז כל השנה), קשה להתייחס לכמה ימים גשומים בחודש כחורף בסטנדרטים בינלאומיים. בואו נודה על האמת, אנחנו עדיין חלק מהמזרח התיכון, ול־50 אחוזים מהאוכלוסייה אין בכלל מעיל. פליז, אגב, לא נחשב מעיל. 

מטעה במיוחד העובדה שעל כל יום גשם, יש לנו חמישה ימי שמש ושבאילת אפשר להשתזף על שפת הבריכה גם בינואר ועוד בחצי מחיר. במרבית המשרדים המזגן עובד על קור כל השנה, ו־50 אחוזים מזמן הייצור במשק מוקדשים למריבה בין הגברים לנשים בחדר, כש־23 מעלות נחשבות לפשרה טובה. 

ובכל זאת, בין פעם לפעמיים בחורף ממוצע בשנים האחרונות, מגיעה סופה עם הבטחה לשלג ומזכירה שאנו אמנם לא אמריקה, אך שיש לנו פוטנציאל. ירושלים נצורה, כולם עוקבים כדי להתעדכן באילו יישובים יבוטלו הלימודים, ובסופ"ש נהיה עסוקים בחישובים באיזו שעה לצאת לכיוון החרמון כדי להימנע מפקקים. מאחר שמדובר בעם ישראל, כולם מנסים לעשות הבה נתחכמה, ובסוף מחליפים חוויות בצומת גולני בחמש בבוקר. 

כל זה מעלה את המסקנה הבלתי נמנעת, שכן, חברים, יש לנו חורף בישראל. תודה לאל, הוא מלווה בכמה ימי שמש כדי לא לגמור לנו סופית את מצב הרוח, אבל לאט לאט המיתוג שלנו מתחיל להשתנות מגמלים לחליפות סקי. אולי סוף סוף יכניסו אותנו לאיחוד האירופי?

אבל גם עם כמה סופות פה ושם, בובות שלג וכנרת מלאה, רובנו מבינים שמה שקורה באמריקה נשאר באמריקה. וזה כנראה לטובה. דווקא השבוע, במקביל למיני־סופה אצלנו, משתוללת בארה"ב סופה שמצליחה להשבית רבע מהמעצמה. למרות הקנאה ששלהם גדולה יותר, יש מקום להכרת תודה שהחורף אצלנו מגלה סימני צניעות. לרוב האנשים יש מחסה, מערכת הבריאות מצליחה לתפקד וכפפות הן עדיין בגדר אקססוריז. תכלס, מי בכלל רוצה בכל בוקר לגרד חצי שעה את השלג מהאוטו, ואז לגלות שזה בכלל לא האוטו שלו? 

במקביל להנאה הבלתי נמנעת מקיטורים, כולנו יודעים ששיגרת החיים ממשיכה ברובה כסדרה. אמנם פה ושם איזה עץ קורס על מכונית ודרך עירונית הופכת ליומיים לנחל יבנה, אבל כששומעים מה קורה אצל אחותנו הגדולה, מבינים שלפעמים גדול יותר כדאי רק במונופול. 

והכי חשוב, החורף מאחד אותנו. במדינה שרוב הזמן, לצערנו, הלאומיות מתבטאת דווקא בעצב, יש משהו מרענן באחדות על רקע שלג. הפייסבוק לובש לבן והתמונות ברשתות החברתיות מאפשרות לנו, ולו לכמה ימים בשנה, להרגיש שגם פה אפשר שיהיו כמה רגעים שכל החדשות שלנו יהיו רק על מזג האוויר. בוקר טוב אוסטרליה וט"ו בשבט שמח. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו