הפתעה? ממש לא

אל משפחת הענפים המכורים הצטרף היום בגדול הטניס. טוב, לא ממש היום, משום שכבר שנים שהשמועות וגם ההוכחות מסתובבות בשטח, אבל תחקיר ה־BBC קבע חד־משמעית שגם הצמרת העולמית מעורבת בשחיתות, וזה כבר מטיל צל ענק על הענף, לא רק אצל הגברים אלא גם אצל הנשים. העסק פועל בכל הענפים האחרים. האמריקנים תמיד אומרים ש"אם זה זז, אפשר להמר על זה", ואת ההוכחה אנחנו מקבלים בכל ענפי הכדור שנגועים כולם בשחיתות בכל המקומות על הפלנטה.

לפני כמה שנים ראיינתי טניסאי ישראלי שכבר לא משחק, והוא אמר בפשטות שיש משחקים בטורנירי צ'אלנג', או לחלופין בטורנירים קטנים קצת פחות, שהתוצאה בהם נקבעת מראש. "תחשוב על שחקן שמדורג באזור המקום ה־200 בעולם, שנמצא כבר באמצע/סוף הקריירה שלו", אמר אותו טניסאי והוסיף: "אם הוא יעבור סיבוב אחד הוא יעשה כמה גרושים, אבל ייתכן שבמכירת משחקים הוא יכול להרוויח הרבה יותר. בטניס העולמי - אם אתה לא במאייה הראשונה, אתה נלחם על הקיום שלך יום יום ובסופו של דבר הפיתוי גדול מדי. יש הרבה כסף בטניס העולמי, אבל הוא מתחלק בקרב קבוצה מצומצמת מאוד".

עתה, כשהתחקיר הציף את העניין, דבריו נשמעים הגיוניים עוד יותר. ב־20 השנים האחרונות ראינו שחקנים (ובעיקר שחקניות) בגרנד סלאמים שהגיחו לרגע אחד לחצי גמר או לחלופין לגמר גרנד סלאם. הם ידעו בזמן אמת שמדובר באירוע חד־פעמי בקריירה שלהם ושהוא לא באמת משקף את כולה, או לחלופין שווה כל כך הרבה כסף (במושגים של קריירה שלמה, חצי מיליון דולר על הגעה לחצי גמר גרנד סלאם זה לא הרבה כסף), ולכן ניסו לכאורה למקסם את האירוע. אם סנדיקט הימורים מבטיח לך פי שלושה מסכום הזכייה המובטח לך מהמארגנים הרשמיים, יש לצערנו לא מעט ספורטאים בעולם שיקבלו את ההחלטה הלא מוסרית.

אם רציתם נקודת אור בחושך של הספורט הלבן, קיבלתם אותה בדמותו של נואה רובין, האמריקני־היהודי בן ה־19 (328 בעולם), שניצח את בנואה פייר (18 בעולם) בסיבוב הראשון באוסטרליה. הילד הזה חגג בר מצווה לפני שש שנים ברמת השרון ותרם מחבטי טניס לילדים שידם אינה משגת כמתנת הבר מצווה שלו. הוא הגיע לטורניר לאחר שההתאחדות האמריקנית סיפקה לו כרטיס חופשי, לנוכח עבודתו הקשה. אז הרומנטיקה בספורט, שכולנו אוהבים, עוד ללא ממש מתה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו