תמונת השבוע, ואולי אף תמונת השנה, הגיעה מטהרן. דומה שמעולם לא היטיבה תמונה אחת - שבה נראתה השפלתם של החיילים האמריקנים בידי שוביהם האיראנים - לבטא כך את המגמה השוררת כיום לדעת רבים במזרח התיכון: התקפלותה של ארה"ב בפני איראן ונכונותה למסור לה את "מפתחות" האזור.
עניין אחד הוא האופן שבו נהגו האיראנים בחיילים האמריקנים שאיבדו דרכם בעקבות תקלה בספינתם. אבל מה שהעצים את האירוע הוא כמובן ההחלטה שנתקבלה בטהרן לפרסם את תמונות החיילים כורעים על ברכיהם בידיים מורמות, כדי להמחיש לאמריקנים, ובעצם לעולם כולו, מיהו "הבוס" באזור.
אבל ארה"ב חיה בהכחשה ואולי בעצם בהשלמה עם כוחה הגובר של איראן. היא רואה בה שותף הכרחי לפתרון רבות מן הבעיות האזוריות, ובראשן שאלת עתידן של סוריה ועיראק וכמובן המאבק בדאעש. אחרי הכל, אובאמה רואה בהסכם הגרעין עם איראן את גולת הכותרת של מדיניות החוץ של תקופת נשיאותו, והוא נחוש שלא לתת לאיש לקלקל לו את החגיגה.
הבעיה היא שהנכונות האמריקנית להתפייס עם איראן נתקלת בחומת סרבנות ואיבה, שאותה טורח לקיים ולחזק המחנה השמרני בטהרן, ובראשו מנהיגה הרוחני של הרפובליקה האיסלאמית, עלי חמינאי, ולצידו אנשי משמרות המהפכה. כך הכריזה וושינגטון על נכונותה לשתף את איראן בשיחות על עתיד סוריה, ובתגובה שיגרו האיראנים אלפי לוחמים לעזרת בשאר אל־אסד. האמריקנים עומדים לתת ידם להסרת הסנקציות מעל איראן, ובתגובה ביצעה איראן ניסוי בירי של טילים בליסטיים. אחרי הכל, כשהבריון השכונתי מזהה חולשה הוא אינו מתרכך אלא להפך, ממשיך בדרכו להשיג את מטרותיו.
להתנהגות איראנית זו יש כמובן הסבר הנעוץ בפוליטיקה הפנים־איראנית, היינו: מאבק הכוחות בין המחנה השמרני בטהרן לבין מחנה הרפורמות שבראשו עומד הנשיא רוחאני. אחת מנקודות השיא של מאבק זה צפויה בעוד כחודש, משיתקיימו בחירות למג'לס (הפרלמנט) האיראני. הבעיה היא שבינתיים ידידיה של וושינגטון באזור הם שמשלמים את מחיר התחרות הפנים־איראנית הזו.
אבל יש מי שנחוש להשיב לאיראן כגמולה. ואכן, את הכותרות תפסו השבוע דווקא מחירי הנפט הצוללים מטה, שהגיעו לשפל חסר תקדים של פחות מ־30 דולר לחבית. לצלילה במחירי הנפט אחראית במידה רבה ערב הסעודית, ובכך היא הופכת את מחירי הנפט לנשק חשוב במאבק שהיא מנהלת בימים אלו מול טהרן. אחרי הכל, הרווחים מן הנפט הם שתידלקו במשך שנים רבות את ההתפשטות האיראנית לכל עבר, ללבנון, לסוריה, לעיראק ולתימן, והם שהזינו את התוקפנות האיראנית, ואפילו איפשרו את קידומו של פרויקט הגרעין של טהרן. עתה חדלו הרווחים מלזרום לקופה האיראנית, ולכך עשויות להיות משמעויות מרחיקות לכת על כוחה של איראן להשליט את השפעתה באזור.
תמונת הניצחון שייכת אפוא לכאורה לאיראנים, אבל את השורה התחתונה עשויים אולי להכתיב הסעודים, אם יתמידו בנחישות שהם מגלים כלפי איראן בשבועות האחרונים. בכל מקרה, לוושינגטון לא נותר אלא להמשיך לצפות מן הצד עד שתתעשת ותשוב למלא תפקיד של מעצמה עולמית, כפי שמצפים ידידיה ובעלי בריתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו