עיוותים בדיפלומטיה

מרגוט וולסטרום, שרת החוץ של שבדיה, יודעת דבר או שניים על שמירת זכויות אדם, ובפרט היא מוטרדת לאחרונה מהשמירה על זכויותיהם של טרוריסטים התוקפים בחוצות ישראל אזרחים תמימים. נראה שהזכות שהפקיעה ישראל מאחד, נשאת מלחם, לירות ולהרוג כאוות נפשו, ממש העלתה לה את הסעיף, ובעקבות זאת שבה השרה וקראה לפתוח בחקירה בינלאומית, שתקבע אם בגל טרור הסכינים והדריסות ישראל ביצעה הוצאות להורג של תוקפים פלשתינים ללא משפט.

לוולסטרום יש דעה לגבי ההתנהלות הראויה בשעת פיגוע. בעולם הבדיה של "שבדיה אהובתי", כאשר אתה פוגש בסכין הנשלפת לעברך, כל שעליך ו/או על הסובבים אותך לעשות הוא לומר ליד האוחזת "דומשתיקה"! או אולי, "אחת, שתיים, שלוש - תפסתי אותך!" וכבמטה קסמים היד תעצור ותקפא עד שיגיע איש החוק, והוא, בנימוס, כנדרש, יעצור את הסכין, ואת היד האוחזת בה, ואת הגוף שממנו יצאה לה היד. מה יש להגיד, משחק ילדים. בניחותא חברים. בנחת.

הציווי העתיק של "הקם להורגך השכם להורגו", בייחוד כאשר "הקם" כבר הרג כמה והוא בדרכו להרוג עוד, סותר, לתפיסתה המלומדת, את החוק הבינלאומי, שבעיני הגברת נעלה מחיי אדם, ובמיוחד אם האדם הנפגע הוא ישראלי.

מי שמבקש להאשים את וולסטרום באנטישמיות, צריך לדעת שמדובר כאן באמת ב"צדֶקת" גמורה. לראיה, לפני פחות משנה טרחה הגברת לגנות פסק דין חמור, עשר שנות מאסר ואלף מלקות, שפסק בית הדין בסעודיה לראיף בדאווי, בלוגר סעודי שהרהיב עוז לכתוב באתר האינטרנט שלו דברים בגנות האיסלאם, אשר זכו לתפוצה ברשתות החברתיות.

לזכותה ייאמר שלא נרתעה גם לאחר שהסעודים בתגובה ביטלו הרצאה מתוכננת שלה בנושא זכויות האדם בפני הליגה הערבית, והיא שבה ותקפה את מערכת המשפט שלהם. ואם לא די בכך, אף קיבלה גיבוי מממשלתה בצורת החלטה שלא לחדש הסכם לשיתוף פעולה צבאי עם ריאד, שבדיוק היה אמור להתחדש.

אם כך, תאמרו, מדובר בשרה עקבית ובממשלה עקבית. ומה לנו כי נלין על דבריה הבוטים נגד ישראל? ובכן, סופו של המעשה כך היה: ערב הסעודית נהגה בנחישות ובתקיפות. החזירה את השגריר הביתה, פירסמה הודעת גינוי בגין התערבותה של שבדיה במערכת המשפט הסעודית, הנסמכת על השריעה, הפסיקה להעניק אשרות ביקור לאנשי העסקים השבדים, וגם קראה לחבר'ה להצטרף. ואכן, מדינות המפרץ עם ארגון שיתוף הפעולה של מדינות האיסלאם, חברו כולם יחד לגנות את שבדיה.

סופו של הסיפור, ממש כמו באגדות, קשור במלך. כשהממלכה מצאה עצמה בסכנה כלכלית מוחשית, נקרא גוסטב קרל ה־16, שבהתאם לחוקה ולמסורת השבדית הוא נטול כל תפקיד ביצועי, לתת פומבי לדאגתו ביחס למצב יחסים המידרדר עם סעודיה, ואף זימן את וולסטרום לשיחה בדיני מלכות. אחי, שידר נושא הכתר השבדי למלך סלמאן, בנו של עבד אל־עזיז, שאך זה התיישב על כיסאו, בינינו הכל בסדר.

וכך היה. וולסטרום וחבריה לממשלה התכחשו חיש מהר למחלוקת עם הסעודים, הנובעת מעמדותיהם העקביות למען זכויות האדם, לטובת האינטרסים הכלכליים, ולימדו את כולנו שיעור חשוב העונה לשאלה מה עושה מדינה הגונה כשהיא צריכה לבחור בין פגיעה כלכלית בארצה לבין עקרונותיה.

האם וולסטרום למדה לקח? רכשה איזו מידה של צניעות? למדה לדעת שאין מה לעשות, היא פשוט לא מבינה את השפה הים־תיכונית? ודאי שלא. לו למדה, לא היתה חוזרת על אותה אמירה מטומטמת בגנות ישראל שוב. הרי רק לפני כמה שבועות, כשקשרה את מעשה הרצח בפאריס לייאוש של הפלשתינים הנובע מיחסה המחפיר של ישראל כלפיהם, נאלץ משרד החוץ שלה להסביר אותה. נראה איך תצא מזה הפעם.