תל אביב: קוסמופוליטית, אבל לפני הכל ישראלית

ביום שישי, לקראת השנה החדשה, פירסמתי בעיתוננו טור שהתייחס לשנת 2016, ולמציאות הלא פשוטה שתלווה אותה, כולל פיגועים נוספים. שנת 2015 היתה קשה ו־2016 לא מבשרת טובות, אבל "יום אחד בשנה מותר לנו לחגוג", כתבתי. בכל מקום בארץ ובעולם, ובטח גם בעיר שלי תל אביב.

מישהו יכול היה לחשוב שדווקא "ביום שבו מותר לנו לחגוג", ב־1 בינואר 2016, בעיר הקוסמופוליטית שלי, פחות מרבע שעה מביתי, יהיה פיגוע מחריד ברחוב דיזנגוף, שהחזיר אותי לפאריס של ה־13 בנובמבר; אז ראיתי, כמו שלשום, תושבים המומים (למרות שחוו בעבר פיגועים), שלא הבינו למה בדיוק זה מגיע לעיר שמתגאה, בצדק, בשעריה הפתוחים.

לפני חודש וחצי עמדתי בפרבר של סן דני וראיתי כיצד שוטרים דולקים אחר חשודים. תיארתי אז את המצוד אחר סלאח עבד אל־סלאם, אחד משמונת המחבלים, שהצליח להימלט. תיארתי אז עיר לחוצה, תיארתי אז עיר כואבת, תיארתי אז בתי קפה ומסעדות מתרוקנים מאורחים. תיארתי אז את הדברים כעיתונאי שבא לעבוד. שלשום, את אותם הדברים שתיארתי אז לבת שלי בת העשר חוויתי על בשרי, הפעם איתה ועם משפחתי.

הפיגוע תפס אותנו בדיוק כשהיינו באחד הקניונים בעיר. הילדים שיחקו בג'ימבורי כשלפתע קיבלתי את ההודעה. תוך דקות החלו הורים לקפל את ילדיהם ולחזור הביתה. לפאריסאים היה את עבד אל־סלאם שהסתובב חופשי. לתל־אביבים יש עתה את נשאת מלחם, שנכון לאמש מסתובב עדיין חופשי.

את הדרך הביתה עם רעייתי ושלושה ילדים עשינו דרך רחוב אבן גבירול. עוד לא נולד הטרוריסט שימנע ממני לרכוש חלה לשבת. עצרתי לרגע כשחשתי כאילו אני שוב בסן דני. שוטרים בלבוש אזרחי, חמושים, החלו לרוץ לכל עבר. ניידות הגיעו מכל נקודה אפשרית. הילדה קצת נלחצה ובטח קינאה באחיה ובאחותה שישבו לצידה, ומפאת גילם עוד לא יודעים מה זה טרור.

ברשת, בדיוק כמו אחרי הפיגוע של ינואר נגד מערכת העיתון הסאטירי "שארלי הבדו" ופיגועי פאריס בנובמבר, ניסו להריץ את הסיסמה "אני תל־אביבי". זה לא תפס. תל אביב אולי הזדהתה אז עם אותם פיגועים, אבל מבחינת העולם, פיגוע בתל אביב שונה מפיגוע בקליפורניה או פיגוע בפאריס.

וזה אולי הרגע שתל אביב מבינה כי היא אולי קוסמופוליטית, אבל לפני הכל היא חלק מהמציאות הישראלית. הפיגוע שלשום בא להזכיר כי מדינת תל אביב היא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, למי ששכח, בשני הצדדים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו