די לעיסוק האובססיבי בשרה נתניהו

איש לא חף מטעויות. מלאכים יש רק בשמיים. אך לעיתים הרדיפה אחר אנשי ציבור שוברת שיאים.

הבעיה הגדולה ביותר של החברה הישראלית היא "אובדן הכבוד". כאשר אזרחי המדינה מביטים סביב ומחפשים את תואמי דמויות מנהיגי העבר ולא מוצאים, זה לא משום שמדינת ישראל, שיש בה אנשים מוכשרים ונפלאים, לא יכולה להצמיח מנהיגות ראויה מתוכה, שתתחרה בבוא העת עם נתניהו, אלא משום שאנשים ראויים אינם מוכנים לקפוץ לתוך עגלה מלאה רפש ולכלוך.

אילו היה אפשר לייצא רוע, מדינת ישראל היתה יכולה להיות "יצואן מצטיין". אמרו על הארץ "ארץ אוכלת יושביה".

איני בקיאה בעובדות וניזונה רק מאמצעי התקשורת, אך עצם העיסוק האובססיבי בשרה נתניהו, בחולשות שלה, לכאורה, במצבה הבריאותי, בבקבוקים, ברהיטי הגן שכך או כך היו מתבלים עד סוף כהונתו של נתניהו בין שהיו ממוקמים בירושלים או בקיסריה, בחשבונית של החשמלאי שאולי טעה ואולי לא; העיסוק האינסופי בזוטות והניסיונות לפגוע בבנימין נתניהו באמצעות אשתו - מקוממים! יש לא מעט טענות כלפי התנהלותו של ראש הממשלה (כולל לח"מ) וזה לגיטימי, ואולי חלק מהטוענים כלפי שרה נפגעו ממנה, ומבחינתם בצדק, אך יש גבול. יש מדינה שאותה צריך לנהל, מדינה קטנה עם בעיות רבות וגדולות. כל הסחת דעת של ראש הממשלה, שנאלץ להתייחס לנושאים שוליים, פוגעת בראש ובראשונה בנו, אזרחי המדינה.

מאות אלפי דולרים מקבלים בכירים לשעבר מהרצאות ברחבי העולם. סביר להניח שבנימין נתניהו, אילו רצה, לא היה שונה מהם, אם לא עולה עליהם. הוא יכול לעשות לביתו ולהשתכר במעט יותר מעלות רהיטי גן, אך הוא מונע מתוך תחושת שליחות.

איש אמנם לא כופה עליו את התפקיד: ראש הממשלה עושה זאת מתוך בחירה חופשית ומשלם מחיר כבד של "בדידות מזהרת". אזרחי המדינה צריכים להתפלל ולייחל שיהיו עוד מנהיגים ראויים ומוכשרים, שיהיו מוכנים להיכנס לביצה התובענית והטובענית של ניהול המדינה.

אך עד אז, עיזבו את ראש הממשלה ואת רעייתו. מי שרוצה להחליפם, שיעשה זאת באמצעות הקלפי בבחירות הבאות.

הכותבת מכהנת כראשת העיר נתניה