לאור האפרוריות הכללית בליגת העל, הציפייה הייתה לראות האם שתי הקבוצות המובילות במדינה מסוגלות להחזיר את הצבע עם משחק כדורגל אמיתי עם עניין ושערים.
הפתיחה הסוערת סיפקה את התשובה ונתנה את האות לערב מהנה של כדורגל טוב, קצבי עם מאבקים פיזיים אדירים. רגע אחרי הזדמנות נהדרת של מכבי ת"א, הפועל ב"ש עקצה וטרפה את הקלפים.
לא מובן איך מכבי השאירה את מליקסון חופשי בשתי הדקות הראשונות, כשבפעם השנייה זה הסתיים בשער. בן הרוש היה חייב לסגור אותו צמוד יותר ולא לאפשר לו להעביר את כדור הרוחב שהגיע לראשו של ברדה. גם העמידה של שאר שחקני ההגנה במהלך הזה הייתה לא נכונה, בקו אחד.
מכאן ועד להפסקה ראינו שליטה מוחלטת של מכבי וב"ש המתינה מאחור וחיפשה את ההתקפה המתפרצת. בפעם הראשונה שהיא הצליחה לצאת מהר קדימה, היא תפסה את מכבי לא מוכנה, את ראיקוביץ' מטייל מחוץ לשער ומליקסון ניצל זאת בצורה מושלמת.
מליקסון הגיע בעונה שעברה ולא הצדיק את הציפיות ממנו. העונה הוא עשה את קפיצת המדרגה המיוחלת, הוא מאוד משמעותי בהצלחה של ב"ש והחותמת היא היותו איש המשחק בערב החשוב של העונה עד עכשיו.
יוקאנוביץ' הפתיע כשהציב את בן בסט בהרכב, אבל המערך של מכבי היה לא מאוזן, בלי נוכחות התקפית באגף שמאל וכל הניסיונות שלה היו דרך ורמוט ודסה בצד ימין. ב"ש ידעה להתמודד עם זה.
לא ברורה ההתנהלות עם בן בסט שמצא עצמו בהרכב אחרי חודש בחוץ. הסיכוי שמהלך כזה יצליח היה מראש נמוך מאוד.
הפיגור הכפול בהפסקה אילץ את יוקאנוביץ' ללהמר על כל הקופה, אבל מכבי לא איימה על גורש וב"ש עם עודף של שחקן במרכז המגרש נטלה את השליטה. מכבי חזרה משום מקום עם השער של דסה וכפתה דקות של חרדה בצד האדום, אבל ב"ש של העונה יודעת לשמור על נקודות יקרות בציפורניים.
ב"ש לא הייתה בשיאה ועדיין חזרה מבלומפילד עם כל הקופה - זה אומר הרבה לקראת ההמשך. היא הייתה מאורגנת, שיחקה באחריות גדולה והרבה מחמאות מגיעות למאמן, ברק בכר. האליפות לא הוכרעה, אבל זה ניצחון שייתן דחיפה מוראלית ענקית לדרומיים.
בניגוד לביקורות, לדעתי זיו אדלר ראוי למילה טובה על הדרך בה העביר את המשחק. זה היה משחק לא קל לשיפוט. הוא היה קרוב לאירועים, פסק נכון, דייק בשליפת הכרטיסים ועמד בלחץ הגדול מצד הספסל של מכבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
