בזכות הגז: ישראל צריכה לבחור מבין מחזריה

מתווה הגז העסיק אותנו חודשים ארוכים: מול אלה שראו את היתרונות הכלכליים הגדולים, היו כאלה שבחרו דווקא לראות את השקלים הנוספים שלא יגיעו, לטענתם, לכיסם של האזרחים. אלא שבינתיים, התגלה יתרון חשוב נוסף במתווה הגז שנחתם: הוא מהווה נכס אסטרטגי חשוב ביותר, שהביא אפילו להאצת הפיוס הישראלי־טורקי.

בשנים האחרונות לא מפסיקים לדבר איתנו על בידודה הצפוי של מדינת ישראל. והנה פתאום, מעבר לטורקיה אנחנו מגלים גם כי יוון, קפריסין, מצרים ואפילו מדינות הבלקן לוטשות עיניים לעבר הגז הישראלי. ראיה למי שעדיין לא הבין שיחסים בינלאומיים הם לא חברותא בין מנהיגים - אלא אינטרסים טהורים בין מדינות.

בעולמנו חשוב שיהיה לך מה למכור, וחשוב לא פחות שיהיה לך מה להציע. הסעודים, להבדיל אלף הבדלות מאיתנו, הצליחו במשך שנים - הודות לחביות הנפט הבלתי נגמרות (נגמרות, נגמרות) - להיות מחוזרים על ידי המערב למרות ייצוא הסלאפיזם והטרור הג'יהאדיסטי. לישראל, עם הערכים המערביים שלה, צפויים, מן הסתם, חיים קלים יותר מלסעודים. קצת קשה להחרים את ישראל כשמעבר להיי־טק, לידע רפואי ולידע חקלאי - יש לה גם גז למכור בעולם המשווע לאנרגיה.

הבעיה של ישראל לא צפויה להיות הבידוד האזורי - אלא להפך: הבחירה בין המחזרות הרבות. מאחר שבין אלה המתחרות על הלב הישראלי - סליחה - הגז, קיימת יריבות היסטורית (טורקיה־יוון־קפריסין. כאן הקושי; כיצד להתפייס עם טורקיה מבלי להרגיז את שלוש המדינות האלה).

דווקא עם רוסיה, המסוכסכת עם טורקיה מאז פרשת הפלת המטוס מעל הגבול הסורי־טורקי, הפיוס צריך להתקבל בהבנה. מי כמו הרוסים מבינים את חשיבות האינטרסים בעסקאות כלכליות. זו מהות מדיניות החוץ הרוסית. ובכלל, מוסקבה לא יכולה לבוא בטענות לישראל מאחר שהיא עצמה מנהלת הבנות עימה בסוריה, בעוד היא פועלת להשארת אסד בשלטון, השותף הנאמן של טהרן וחיזבאללה.

זו למעשה מהות המזרח התיכון החדש שבו אנחנו חיים. היו שחלמו על שותפיות ואחווה בין עמים. בפועל נקבל שותפויות - והאחווה יכולה לחכות למשיח. לפניכם, אם תרצו, פרק נוסף בריאל פוליטיק.

ועכשיו לסיפור הישראלי־טורקי. אין ספק שארדואן הצליח לדרדר לשפל חסר תקדים קשר ארוך שנים. כמה התרחקנו מברית הפריפריה עוד מימי בן־גוריון, שחיבר בין ישראל והמדינות הלא ערביות של האזור (איראן, טורקיה, צ'אד ואתיופיה). ארדואן החל במופע האימים שלו בדאבוס בתחילת 2009 מול הנשיא שמעון פרס. השפל הגיע, להזכירכם, עם המשט הטורקי במאי 2010. מאז החלו ניסיונות השיקום. הטורקים לא מיהרו ותמיד הציבו דרישות כמעט בלתי אפשריות, כמו הסרת המצור על עזה.

לא היה פשוט להגיע למתווה הגז, גם לא היה פשוט להתפייס עם טורקיה. מאוד ייתכן שהראשון זירז את השני.

כמה נעים להיות ישראלי ולהיות מחוזר פתאום כמו סעודי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו