סוף טוב לסיפור רע

מתווה הגז, שעליו חתם רה"מ בנימין נתניהו ביום חמישי, טוב למדינה וטוב לאזרחיה. סוף טוב לסיפור רע, שעיקרו השנאת היזמים והשנאת הממשלה על ציבור שברובו המכריע חסר את הכלים לבדוק מה אמת ומה שקר.

אז למה החתימה הזו על מתווה הגז כל כך חשובה לנו? לפחות 50 אחוזים מהחשמל המיוצר בישראל, ולעיתים קרובות הרבה יותר מכך, מופקים כיום מגז. זה המון. אספקת הגז למשק מתבססת על מאגר אחד, תמר, על צינור אחד ארוך מאוד ובודד מאוד, ועל "כניסה" אחת של הצינור הבודד לדרום הארץ. כל פגיעה, בין שבתקלה טכנית ובין שבחבלה עוינת במתקן או בצינור, תשתק את אספקת החשמל למדינה, ולכן המונחים "איום ממשי על משק החשמל" או "הביטחון האנרגטי שלנו בסכנה" הם אמת בסלע.

היזמים, מעטים שהצליחו למצוא גז מקרב רבים שקיבלו רישיונות, משקיעים הון ראשוני גבוה בחיפושים. הוצאת הגז מהתגלית זו כבר אופרה אחרת. השגת ההון הנדרש עבורה תובעת ודאות ביחס ליכולת היזמים לשלם את המימון. שנים ארוכות סבל משק הגז מאי ודאות בשלושה מישורים מרכזיים: לאן אפשר להוביל את הגז כדי לפתח אותו? מהו גובה המיסוי על הגז, או במילים אחרות, מהו ההפרש בין ההשקעה לעלות ההפקה, שממנו יוכלו לשלם את החוב לבנקים המממנים? האם אפשר לייצא את הגז לשווקים נוספים, מלבד המשק הישראלי, שבסך הכל הוא די קטן, ובאמצעות הסכמי ייצוא לממן את הפיתוח?

מדינת ישראל סיפקה מענה לשאלות הללו תוך כדי תנועה, אך מציאת התשובות גבתה זמן. במהלך הזמן, ולנוכח שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק, נוצרה אי ודאות שלא איפשרה לקדם את פיתוח מאגר לוויתן ופגעה בתמריץ של חברות בינלאומיות, שממילא מסתכנות בהחרמה מצד מדינות שונות, להיכנס כשותפות להפקת הגז בארץ. החתימה על מתווה הגז הסירה את אי הוודאויות, וכעת אפשר לפתח את המאגר הגדול הנוסף, שממנו ייצא צינור נוסף שיזרים לארץ גז מכיוון צפון.

כדאי להפריך כמה "אמיתות" שהתקבעו בציבור: למשל, "התחרות", שבכל הכבוד, עליונות חשיבותה נמצאת באולימפיאדה, שם נכון הכלל שאם אין תחרות אין משחק. במשק האנרגיה המורכב, שהתחרות בו נגדעה מסיבות שאינן תלויות בנו ("מותו" של השחקן המצרי), עניין התחרות אינו לב הנושא.

העניין המרכזי והדחוף אשר היה צריך לעמוד בפני הממשלה, בבואה לקבל הכרעה דרמטית הנוגעת ללא פחות מאשר עצמאותה האנרגטית של מדינת ישראל ושחרורה מהתלות בספקי דלקים חיצוניים, הוא אבטחת אספקה הגז במהירות הגדולה ביותר.

גם מחיר הגז סביר. אני מציעה לקוראיי לא להאמין לי, אלא לבחון בעצמם את המחירים השונים בעולם ובמדינות ה־OECD, מתוך הבאה בחשבון של ההבדלים הנובעים מקשיי ההפקה. הגז, כידוע, לא גדל על עצים. צריך לחפש אותו בעומקים ובתנאים שהם בבחינת "מדע בדיוני" למרביתנו.

ברצותו לקדם את החתימה על מתווה הגז, נפל שטייניץ, היום שר האנרגיה, לבור שכרה במו ידיו ב־2010, בכובעו כשר האוצר, כאשר העמיד את חשיבות היקף המיסוי - ומסיבה זו הקים את ועדת ששינסקי - מעל חשיבות הבטחת מהירות האספקה, שעליה הגן בחירוף נפש לנדאו, אז שר האנרגיה. הממונה על ההגבלים העסקיים (הפורש) בסך הכל המשיך את האג'נדה "האוצרית" הרואה עדיפות לנושאים ה"פיסקאליים" על פני צורכי משק האנרגיה.

צדק מי שטען אז כי "אין לסמוך על הספק הזר" (מצרים), וצודק היום מי שמבין שהבטחת אספקת האנרגיה קודמת לצורך בקיומה של תחרות. לגבי הסתת הציבור לשנאת חינם - תשפוט ההיסטוריה, שממנה למדנו שפנחס רוטנברג, יזם פרטי ומחולל משק החשמל בישראל, היה טייקון.

הכותבת שימשה ראש מטה שר האנרגיה והמים, 2013-2009טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו