האצילות של המשפחה

אין לדעת אם עודה תראבין נשלח למצרים לרגל למען ישראל, אם לאו. בכל מצב ישראל תכחיש. זה שקר לבן המותר על פי כללי המשחק הנוהגים בין המדינות.

הוא לא נתפס "על חם" אלא נשפט בחשאי שלא בפניו, וכאשר בהזדמנות הראשונה חצה את הגבול לסיני נעצר בידי המצרים וחזר הביתה רק מקץ 15 שנים.

ממשלות שונות ביקשו ממשפחתו ומכלי התקשורת "לא לעשות גלים". בארץ סברו כי חוסני מובארק לא יוכל לשחררו תחת לחץ פומבי מטעם ישראל ומדינות אחרות. בפועל ההמלצה לשמור על דממת אלחוט לא הוכיחה את עצמה. השקט נשמר ותראבין לא שוחרר.

האם היו תוצאות טובות יותר אילו הקימה ישראל קול זעקה במרכזים בינלאומיים? אין ידיעה מובהקת. סימני השאלה שאופפים את הטיפול הישראלי בעניינו נותרו בעינם. העובדה שהמתווה השקט נכשל אינה משמשת הוכחה לכך שרעש דיפלומטי היה מביא לתוצאה יותר טובה.

מובארק לא שיחרר מפני שלא רצה או לא יכול ואולי חשש לחייו, והאחים המוסלמים לא היו פרטנר לשיחות על שחרור מוקדם. להפך, כל מהומה עלולה היתה לסכן את חייו. המשטר הנוכחי הוא אויב גלוי של קיצוני האיסלאם. הוא נוטל על עצמו סיכונים רבים, ועודה תראבין אינו הגדול שבהם. מה גם שבפועל לא הוקדם שחרורו אלא בתקופה קצרה, ובתמורה לשחרור אסירים מצרים שהוחזקו בישראל.

בשובו התקבל בנימה מנומסת בלבד של מחיאות כפיים. אם נעשה הדבר כדי לא להביך את הנשיא המצרי עבד אל־פתח א־סיסי - מה טוב; ואם מפני שבמגזר הבדואי "הוציאו עליו חוזה" כאילו הוא חלק מהשלטון הישראלי - כפי שנאמר אתמול ב"קול ישראל" - הרי זה סימן מבשר רעות. עצם מעצמותיהם של הבדואים השתחרר לאחר 15 שנות מאסר, ואחיו כועסים עליו במקום לחגוג במצילתיים.

השאר שייך להתנהגות האצילה של המשפחה. לאמו שבכתה על צווארו ולאביו שקיבלו באיפוק, וכמובן לא חסרה מקבלת הפנים הסצנה הדוקרנית שבה הפרקליט רב עם סגן השר מי עשה למען השחרור ושניהם התעלמו מהעובדה כי הבשורה הגיעה שבועיים לפני שתמה ממילא תקופת מאסרו.

אז ברוך הבא, ושהממשלה תדאג כי משפחה זו, המתגוררת בין ערימות אשפה ויודעת מצוקה, לא תמצא בפעם הבאה את דרכה לכלי התקשורת כדי להתלונן על תנאי מחייתה. בהנחה, כמובן, שהביוגרפיה שלו מעידה כי עשה רבות למען מדינתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו